הגדרת תאונה כתאונת דרכים ולא כתאונת עבודה

תגובות 0 על ידי ב פסקי דין
12 בפברואר 2014
פסק הדין ניתן ב-יום ראשון 06 ינואר 2008
בתי המשפט
בית משפט השלום חיפה א  015289/02
בפני: כב' השופט ש. לבנוני תאריך: 06/01/2008
בעניין: ג'ינו משה ת.ז. 55380745
ע"י ב"כ עו"ד ש.צור התובע- נ ג ד-

1. המגן חברה לביטוח בע"מ
2. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
3. אורעם פרוייקטים הנדסיים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד 1. נעמי אלסטר
2. אלון בלגה
3. בלוק

הנתבעים- נ ג ד-

1. דניסוב ולדימיר ת.ז. 317446979
2. אורעם פרוייקטים  הנדסיים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד 2. בלוק צדדי ג'

– נ ג ד-

איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מנדה צד ד'

פסק דין חלקי
נתוני רקע
1. בתאריך 24.6.02 ארעה תאונת עבודה בה נפגע התובע (להלן, גם "ג'ינו") שעה שעבד אצל מעבידתו, היא הנתבעת 3 וצד ג' 2 (להלן, גם "אורעם"). באשר לנסיבות התאונה ניטשים חילוקי דעות חמורים. ועם זאת ישנן מספר עובדות שאינן שנויות במחלוקת.
2. התאונה ארעה כאשר נפלה על ג'ינו קונסטרוקציית מתכת כבדה שהייתה מחוברת בחגורה כלשהי לשן של מלגזה, בבעלות אורעם (להלן – "המלגזה"). אין עוררין כי עובר לתאונה נקשרה הקונסטרוקציה למלגזה על ידי צד ג' 1 (להלן, גם "ולדימיר"), כשם שאין חולקין על כך שבשלבים הראשונים ולדימיר אף נהג במלגזה. כך, משום שצריך היה להוריד את קונסטרוקציית המתכת משולחן העבודה, ובהמשך להפוך אותה ולהחזיר אותה לשולחן העבודה. הקונסטרוקציה רותכה בצדה האחד, ואמורה הייתה להיות מרותכת מצדה האחר. זו הייתה הסיבה שהצריכה את פעולת הרמתה של הקונסטרוקציה באמצעות המלגזה. ועוד אין עוררין כי במועד הרלוונטי לולדימיר לא היה כל רישיון נהיגה. נטען כי לעניין פעילויות שונות במלגזה, כגון קשירת הקונסטרוקציה והפעלת שיני המלגזה על ידי המפעיל על ידי מתגים שמחוץ למלגזה, יש צורך ברישיון הפעלה. אין עוררין כי במועד הרלוונטי לא זו בלבד שלולדימיר לא היה רישיון נהיגה, אף לא היה לו רישיון הפעלה. בעקבות התאונה, שמא אף משום כך, פוטר ולדימיר מעבודתו. מר ענבר שלמה (להלן – "ענבר"), מנכ"ל אורעם, הנפיק מסמך ביום 25.10.02 (נ/4), המופנה לחב' כוח האדם ששלחה את ולדימיר לאורעם, ורשם בו כי "מאחר וולדימיר הפעיל מלגזה בעבודה כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה ונהג בניגוד לנוהלי הבטיחות דבר שגרם באופן עקיף לתאונת עבודה למסגר במפעל הננו מפסיקים עבודתו החל מהיום 25.6.02".
3. ג'ינו הגיש תביעת נזיקין כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "המגן"), היא מבטחת המלגזה. ואולם למקרה שתיטען הטענה להעדר ביטוח תקף, משום נהיגתו חסרת הרישיון של ולדימיר, הוא הגיש את התביעה אף כנגד הנתבעת 2 (להלן, גם "קרנית"). כך, ככל שבית המשפט יקבע כי נסיבות האירוע עולות לכדי "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"). ואולם למקרה שבית המשפט יקבע כי נסיבות האירוע אינן בבחינת "תאונת דרכים", שאז ממילא תידחה התביעה הן כנגד המגן והן כנגד קרנית, תבע ג'ינו את מעבידתו, אורעם, מכוח רשלנותה הנטענת כמעבידה בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין").
4. הנתבעות התגוננו בפני התביעה. קרנית הגישה הודעת צד ג', למקרה שהתביעה כנגדה תתקבל, הן נגד ולדימיר והן כנגד אורעם. כך, ככל שעסקינן בולדימיר, על כך שנהג במלגזה או הפעילה ללא רישיון נהיגה והפעלה. כך, ככל שעסקינן באורעם, על כך שהתירה שגרת עבודה נטענת בגדרה ולדימיר נהג במלגזה, כשהדבר נעשה בהוראת אורעם או עובדיה המוסמכים, והיה נחלת ידיעתה זמן רב לפני התרחשות התאונה.
5. ולדימיר לא נקט בצעדים כבעל דין ומאמצים רבים נעשו, אף צווי הבאה, כדי לשמוע את עדותו. אורעם התגוננה בפני ההודעה והגישה הודעת צד ד' כנגד הצד הרביעי (להלן, גם "איילון"), היא מבטחתה בביטוח אחריות מעבידים. איילון התגוננה בפני ההודעה. כבר כאן אקדים ואציין כי הגם שאיילון טוענת, באורח טבעי, כי התאונה הנדונה היא "תאונת דרכים", וממילא לא תהא נפקות לביטוח המעבידים שלה כלפי אורעם, הרי אורעם, באורח משונה ותמוה, טוענת דווקא כי התאונה האמורה איננה "תאונת דרכים".
6. ככל שעסקינן במסכת העובדתית שומה עלינו להידרש לארבע עדויות. האחת, של ג'ינו התובע. השנייה, של ולדימיר. השלישית, של מר יהושע אורמלנד (להלן – "יהושע"), שהיה מנהל עבודה באתר מטעם אורעם. הרביעית, של מר אלכס פורמן (להלן – "אלכס"), שהיה רתך בבית המלאכה של אורעם. נטען, בין השאר, כי יהושע ואלכס היו אף הם עדים לאירוע התאונה, אם ברב אם במעט.
 מרבית העדים האמורים מסרו תצהירי עדויות ראשיות, אף צירפו חתימתם למסמכים אלו או אחרים. לא זו אף זו: עם ולדימיר, יהושע ואלכס קיימו חוקרים פרטיים שונים של המגן וקרנית שיחות שהוקלטו ללא ידיעתם. שיחות אלו תומללו והוצגו לתיק בית המשפט. כבר כאן אקדים ואציין כי לא מצוי בתיק בית המשפט תמליל השיחה עם יהושע. וחרף זאת, ולנוכח העובדה שאין עוררין בסיכומי טענות ב"כ הצדדים באשר לציטוט הנכון של קטעים מהותיים בתמליל האמור, ראיתי לא לעכב הכרעתי משום כך.
 כל בעלי הדין שבפניי, זולת אורעם, סומכים ידם על הנאותות של התמלילים, אם ככל שעסקינן בהיבטים הטכניים, או ככל שעסקינן בנאותות התמליל. לאורעם יש השגות בעניין זה, והחלטתי לדחותן. אכן, לעניין שיקוליי, נחה דעתי כי אני יכול לסמוך, ולו לעניין הפלוגתאות שעליי להכריע בהן, כי התמלילים שבפניי, לרבות הציטוטים הרלוונטיים בשיחה עם יהושע, נאותים לחלוטין.
7. בגדר השלב הדיוני שבפניי, אף זאת מוסכם על בעלי הדין, שומה עליי להכריע אך בשאלת סיווגה הנאות של התאונה, משמע האם היא "תאונת דרכים", וככל שכך ייקבע, האם נושאת בחבות לה המגן או קרנית. ככל שייקבע שעסקינן בתאונת עבודה על פי פקודת הנזיקין, ולעניין בחינת האשם עקב כך בין התובע לבין אורעם, ברי שיש להידרש בשלב הדיון הבא.
8. המסכת שבפניי היא מסכת מורכבת, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. כך, משום ההסתעפויות האפשריות ממסקנות עובדתיות רבות שניתן להגיע אליהן במסכת שבפניי. כך, לדוגמא, ככל שעסקינן בהכרעה במחלוקת האם עובר לאירוע התאונה הייתה המלגזה נהוגה ומותנעת, על פי חלק מהגרסאות, או בעצירה ודוממת, על פי חלק אחר של הגרסאות. ככל שעסקינן בחלופה השנייה, ניטשת מחלוקת משפטית באשר למשמעות הנודעת לכך, לעניין החזקה החלוטה המרבה שדנה, כזכור, בניצול הכוח המכני של הרכב. לא אדרש לכל ההסתעפויות האמורות, לנוכח הכרעותיי העובדתיות. לבחינת המסכת העובדתית, איפוא, אדרש עתה.
המסכת העובדתית
9. בסיכום טענותיה הנאה מסכמת ב"כ קרנית את מכלול המורכבות העובדתית במסכת שבפניי.וכך, כניתוחה, קיימות מחלוקות "מי הורה לדניסוב לעשות שימוש במלגזה, מה היה מצבה של המלגזה במועד התאונה – האם הייתה בנסיעה או עמדה נייחת, האם הייתה מונעת או דוממת, מה היו מעשיו של התובע במועד התאונה ועובר לה, היכן היה דניסוב בזמן שהקונסטרוקציה נפלה, האם נהג במלגזה, האם עמד לידה והפעיל אותה מבחוץ או שמא בכלל החזיק את הקונסטרוקציה ביחד עם התובע, היכן היה מנהל העבודה, יהושע… ומה היו מעשיו במועד התאונה וחשוב לא פחות – מה גרם לתאונה" (סעיף 2).
10. כאמור, ניצבות בפניי ארבע עדויות. לכאורה נהיר, בהעלם ראשון, כי לג'ינו ולולדימיר יש אינטרס מובהק שלא לומר את האמת. ג'ינו, באורח טבעי, לנוכח האינטרס שלו לזכות בתביעה, אף לזכות בכך שהתאונה תסווג כ"תאונת דרכים", שהרי אם תסווג כ"תאונת עבודה" לפי פקודת הנזיקין, צפוי בית המשפט להידרש לאשמו התורם, ושמא המכריע. ולדימיר, משום החשש שלו בפני תביעת השיבוב של קרנית, ככל שתחויב בדינה. אכן, יש לולדימיר אינטרס לשכנע שמכל מקום, ולו לטעמו, במועד הקריטי עובר לתאונה הוא לא נהג במלגזה.
 מנגד, לכאורה, ליהושע ולאלכס אין אינטרס שלא לומר את האמת, מהטעם הפשוט שחדלו מזה שנים להיות עובדיה של אורעם, וממילא אין להם כל מחויבות כלפיה. וככל שכלפי יהושע הדברים אינם כה חד-משמעיים, לנוכח טענות רשלנות חמורות המוטחות כנגדו וכנגד התנהלותו על ידי חלק מבעלי הדין, מובהק יותר המצב כלפי אלכס, עובד פשוט שלכאורה לא יכול להיות לו כל עניין שלא לומר את האמת.
 וחרף כל אלו גמרתי בדעתי כי לכל הדעות איני יכול לסמוך, דווקא על גרסתם של יהושע ושל אלכס. כך, משום סתירות חמורות ומהותיות שלא ניתן להתייחס אליהן בשיוויון נפש והחותרות באורח חמור במהימנותן. אכן, ככל שעסקינן ביהושע בדעתי לסמוך מסקנותיי, לא על עדותו בפניי אלא על תמליל שיחתו המוקלטת עם החוקר הפרטי.
11. ככל שעסקינן באלכס, הרי בתצהירו הוא מציין כי הוא ראה את אירוע התאונה, כאשר הוא עבד על שולחן עבודה סמוך. הוא ראה את ניסיונו של ג'ינו להפוך את הקונסטרוקציה, אף את הוראתו לולדימיר להרים את הקונסטרוקציה בעזרת המלגזה. מנגד, בחקירתו הנגדית ניתן היה ללמוד כי הוא לא ראה את האירועים שקדמו לנפילת הקונסטרוקציה, אלא רק לאחר שזו נפלה.
ואולם, הסתירה החמורה והמשמעותית שלו היא באשר לשאלה מי נהג במלגזה, עובר לאירוע התאונה. בעניין זה מסר אלכס שתי גרסאות סותרות. האחת, שנמסרה לחוקר בשיחה מתומללת, מעלה בעליל כי היה זה ולדימיר שעבד על המלגזה ונהג בה. החוקר שואל אותו, בין השאר, האם ולדימיר "נסע אחורה" ואלכס משיב "כן". מנגד, ורק בגדר חקירתו שבפניי העיד אלכס כי היה זה ג'ינו עצמו אשר הפעיל את המלגזה והרים את הקונסטרוקציה לאוויר, כאשר איש זולתו אינו טוען את הטענה האמורה. והרי ולדימיר עצמו מודה כי בכל השלבים הראשונים היה הוא המעורב, הן בהפעלה והן בנהיגה, ורק בסופה של הפעילות הוא ירד מהמלגזה, שהייתה בעצירה ולא מותנעת. והנה אלכס מציין בעדותו כי היה זה ג'ינו, וג'ינו בלבד, שמלכתחילה נהג והפעיל את המלגזה, ולאחר מכן ירד ממנה, כאשר לכל אורך הדרך ולדימיר נמצא מחוץ למלגזה ומהלך לצדה.
לנוכח כל אלו אין בדעתי לסמוך ממצאיי על גרסתו של אלכס.
12. משמעותית יותר היא גרסתו של יהושע. יהושע, אין עוררין, היה מנהל העבודה הבכיר במקום. ג'ינו טוען כי היה זה יהושע שהורה לו להיחלץ לעזרתו של ולדימיר, מפעיל המלגזה. הוא נטלו בידו, וכאשר ולדימיר נוהג במלגזה לאחור, עמדו יהושע וג'ינו לאחוז בקונסטרוקציה לשם הפיכתה. בהמשך, לא רק ג'ינו נחבל מהקונסטרוקציה אלא אף יהושע עצמו.
 ואולם, ככל שעסקינן בניתוח הגרסאות שבפניי, מוסר יהושע בתצהירו כי הוא לא ראה את האירוע, אלא "במלגזה הבחנתי רק כשעמדה לידי" (סעיף 4 ל-נ/8). ועוד הוא מעיד בפניי, כי "נכון שלא ראיתי במו עיניי איך ולדימיר הרים את הקונסטרוקציה" (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 22.1.06). ועל כל אלו: יהושע מתעקש לציין כי משעה שהבחין במלגזה, והורה להפסיק פעילות, המלגזה הייתה בעצירה. אכן, בהודעה שלו מיום 25.6.02 (נ/9) הוא רושם כי "המסגר ולדימיר הרים במלגזה מסגרת ברזל בעזרת חגורה ורצה להעביר את המסגרת משולחן עבודה לרצפה. כאשר ראיתי זאת הוריתי לו מיד לעצור ואז משה המסגר ניגש אל המסגרת ורצה לסובב אותה על מנת שהמסגר ולדימיר יוריד את המסגרת…". בגדר חקירתו הנגדית בפניי התעקש יהושע לציין כי הפסקת הפעילות הנטענת הייתה אך באשר לפעילות סביב הקונסטרוקציה, ולא באשר לעצירת נסיעתה  של המלגזה, שהוא מתעקש שהייתה בעצירה.
 ואולם הדברים האמורים עומדים בסתירה חזיתית לשיחתו המוקלטת עם החוקר הפרטי. שם תוארו הדברים על ידו בדרך אחרת לחלוטין, כדלקמן:
"יהושע:  המלגזן, סוחב אותה אחורנית ברוורס.
חוקר:  כן.
.
.
.
יהושע:  ג'ינו, הוא גם כן אה, הולך, או המלגזה הולכת והוא הולך אחרי זה. לפתע המסגרת עמדה ככה לצאת מהשיניים של המלגזה, הוא רץ לתפוס אותה.
חוקר:  מי ג'ינו?
יהושע:  כן. הוא בא להרים את המסגרת ואני אומר למלגזן,
למעשה צעקתי למלגזן שיעצור.
חוקר:     אתה צעקת?
יהושע:  כן, צעקתי לו למלגזן שלא ייסע"
 משמע, מהעדות האמורה, ובניגוד לתצהירו ועדותו בפניי של יהושע, עולה בעליל כי הוא ראה את כל האירועים הרלוונטיים לפני התרחשות התאונה, ובעיקר את העובדה שהמלגזה הנהוגה על ידי "המלגזן", הוא ולדימיר, נמצאת בנסיעה, שהרי רק לצורך כך, כך יהושע, "צעקתי לו למלגזן שלא ייסע".
13. נותרות, איפוא, במערכה שתי הגרסאות המתגוששות של ג'ינו ושל ולדימיר, ואולם זאת אך באשר לשלב האחרון, עובר לתאונה. שהרי, אין עוררין בין השניים באשר לשלושה שלבים ראשונים שקדמו לתאונה. תחילה היה על המלגזה להתקרב בנסיעה בכיוון שולחן העבודה. לאחר מכן היה צורך בקשירת הקונסטרוקציה אל שן המלגזה, באמצעות חגורת הרמה. בשלב השלישי על המלגזה היה לנסוע אחורנית ולהתרחק משולחן העבודה עם המלגזה, ולהרים את שיני המלגזה כדי להניף את הקונסטרוקציה לאוויר. כל אלו, אין עוררין, נעשו על ידי ולדימיר.
 קיימת מחלוקת, איפוא, אך באשר לשלב הרביעי. ולדימיר טוען כי לאחר שהקונסטרוקציה הורמה לאוויר הוא דומם את המנוע, וירד מהמלגזה. לעומתו ג'ינו טוען כי ולדימיר לא עזב את המלגזה בשום שלב מהשלבים. אירוע התאונה נעשה כתוצאה משולבת, הן מכך שג'ינו הזיז את הקונסטרוקציה והן מכך שולדימיר נסע אחורנית, קצת יותר מדי מהר.
14. במחלוקת האמורה אני מעדיף את גרסתו של ג'ינו. כך, בין השאר, משום שזו נתמכת, ראש לכל, על ידי חקירתו של יהושע על ידי החוקר הפרטי. בהזדמנות זו, כך אני מתרשם בבירור, מסר יהושע את הגרסה המפורטת והפלסטית ביותר. היא הצטיינה ברמת פירוט ומורכבות. כפי שהראיתי לעיל, לנוכח גרסה זו של יהושע, כל העת הייתה המלגזה בנהיגה, שנחזתה כמסוכנת על ידי יהושע, ומשום כך הוא ביקש לעצור, את נהיגת המלגזה דווקא. ולנוכח העובדה שפרט לעדותו של אלכס הנהג האפשרי היחיד על המלגזה, אף הטבעי, הוא ולדימיר, היה צורך לעצור  את ולדימיר מנהיגתו.
 שנית, הדבר משתלב עם תיאור הפגיעה של ג'ינו בטופס הודעה למל"ל (נ/3), בה הוא ציין כי התאונה ארעה כאשר "נפלה עליי קונסטרוקציית מתכת במשקל של כ- 150 ק"ג אשר הוחזקה ושונעה על ידי מלגזה במפעל בו עבדתי".
 שלישית, הדבר משתלב אף עם הגיונם של דברים. אכן, לא נמצא לי כל טעם מספיק על שום מה  חייב ולדימיר לדומם את המלגזה ולעצור אותה כאשר אין עוררין, לעדותו, כי בהמשך הוא חייב היה להפעיל שוב את מנוע המלגזה על מנת להוריד את הקונסטרוקציה חזרה להמשך ריתוך בצדה השני.
 רביעית, לכאורה מכתב הפיטורין של ענבר יכול לעורר ספקות וקושיות. כזכור רשם בו ענבר כי עקב אי עמידה בנוהלי בטיחות של ולדימיר, הדבר "גרם באופן עקיף לתאונת עבודה". לכאורה, האמירה "באופן עקיף", יכולה להצביע על כך שהתאונה לא ארעה עקב נהיגת המלגזה דווקא. מנגד, בראש מכתבו מציין ענבר כי האירוע אירע כאשר לולדימיר "אין ברשותו רישיון נהיגה", וממילא נהיגתו, ללא רישיון נהיגה, היא זו שגרמה לתאונה.
15. הנה-כי-כן, עובדתית, הנני קובע כי התאונה ארעה כאשר המלגזה נמצאת בתנועה ונהוגה על ידי ולדימיר. אדרש, איפוא, לסוגיות המשפטיות הצריכות לפנים, לאור הכרעתי זו.
להעדר הוכחת תעודת ביטוח
16. בגדר סיכומיה טוענת ב"כ המגן כי ג'ינו נמנע מלהמציא לתיק בית המשפט את תעודת ביטוח החובה של המלגזה. אין בדעתי להיענות לטענה זו, שנטענת בלשון רפה, ושאינה מתיישבת כל עיקר עם כתב הגנתה של המגן. אכן, בגדר כתב הגנתה של המגן לא זו בלבד שהמגן לא הכחישה קיומו של ביטוח החובה, אלא אף ידעה לציין כי הביטוח הוא משותף לה ול"אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (סעיף 3(ז)). ועוד ידעה המגן לפרוס את מכלול טענותיה בשאלות החבות, כמו שלא עסקינן בתאונת דרכים, שקיים סייג הפריקה והטעינה, שראוי היה לצרף את ולדימיר כנתבע נוסף, וכל כיוצא באלה. לנוכח כל אלו נהיר לי כי הוכחה להנחת דעתי העובדה שתעודת ביטוח חובה הונפקה על ידי המגן, גם אם לא הוצגה בפניי.
האם המלגזה היא "רכב מנועי"?
17. אין חולקין כי על מנת שתאונה תיחשב כ"תאונת דרכים", אמור להיות מעורב בהתחוללותה "רכב מנועי". האם המלגזה היא בבחינת "רכב מנועי"?
18. התקדים המנחה בסוגיה האמורה הוא פסק דינו של כב' השופט אור ב-רע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום פ"ד נא(4) 659. בחינת הפרשה ההיא מעלה כי הסוגיה הנדונה טעונה הכרעה קזואיסטית באופן ששומה להוכיח, בכל מקרה ומקרה, האם המלגזה, על פי טיבה ועל פי סוגה, אוצרת בחובה סיכון תחבורתי שהוא הסיכון הדומיננטי בפעולתה. אכן עסקינן בראיה שקל להוכיחה. במרבית הפרשיות שבפסיקה הוכח שמלגזה היא "כלי רכב מנועי". אך הוכחה מקצועית כאמור, לא הונחה בפניי.
 אכן ב"כ איילון הניח בפניי תעודת עובד ציבור של משרד הרישוי ממנה עולה, בגדר רישומים טכניים שונים, כי המלגזה היא "רכב מנועי", ומקובלת עליי השגת ב"כ קרנית כי לעניין זה חרגה תעודת עובד הציבור ממה שמותר להכליל בה. ההכרעה בסוגיית היותה של המלגזה "רכב מנועי", היא הכרעה משפטית, שהדרך לדון בה הותוותה בפרשת עופר נחום הנ"ל, ותעודת עובד הציבור לא יכולה להספיק לשם כך.
19. ואולם נהיר לי כי המלגזה היא "רכב מנועי", לנוכח הלכתו של כב' השופט אור ב-ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זייאד עלי חמאדה  פ"ד נג(5) 849. בפרשה זו נקבע כי מחפר, הגם שנקבע שאיננו בבחינת "רכב מנועי", ייחשב ככזה, לנוכח העובדה שהונפקה בגינו תעודת ביטוח לפי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. משמע, כך נקבע, "אין מניעה כי צדדים להסכם  יחילו את פקודת הביטוח, ובעקבותיה… את חוק הפיצויים, על כלי רכב שאינו נכנס במסגרתם. הוצאת הפוליסה עשויה ללמד כי ביחסים ביניהם נחשב הכלי המבוטח ל'רכב מנועי' אשר חוק הפיצויים חל עליו, גם אם אין הוא עומד באמות המידה הנדרשות על פי החוק" (עמ' 860). לפיכך, המגן משותקת מלכפור בכך שהמלגזה היא "רכב מנועי". אין בדעתי להידרש, במסכת שבפניי, לטענותיהן של קרנית ושל אורעם, כי מניעות זו אינה חלה עליהן, הגם שלכאורה אציין כי טענות אלו שלהן אינן מקובלות עליי.
"תאונת דרכים" בגדר ההגדרה הבסיסית
20. מקובלנו כי בהתאם לסעיף 1 לחוק הפלת"ד הרי "תאונת דרכים" היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". זו ההגדרה הבסיסית אליה חוברות חזקות מרבות חלוטות וחזקה ממעטת חלוטה. משעה שהכרעתי עובדתית כפי שהכרעתי, נהיר לחלוטין כי חלה על האירוע שבפניי ההגדרה הבסיסית. כך, משעה שקבעתי כי באירוע שבפניי נגרם נזק גוף, נהיר כי הוא אירע עקב שימוש ברכב מנועי, ולא נשמעו כל טענות לעניין כך שהשימוש נעשה שלא למטרות תחבורה.
21. משאלו הם פני הדברים נהיר לחלוטין כי דין התביעה נגד אורעם להידחות, לנוכח הוראת ייחוד העילה בחוק הפלת"ד. נותר לי להידרש, איפוא, למחלוקת האם החבות תוטל על המגן או על קרנית, וזאת לנוכח העדר רישיון הנהיגה של ולדימיר, שעה שנהג במלגזה.
להעדר רישיון הנהיגה של ולדימיר
22. המגן טוענת, לנוכח המסקנה שולדימיר נהג במלגזה ללא רישיון נהיגה, כי החבות מוטלת על קרנית. סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מורה אותנו כי  "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג". סעיף 7 לחוק הפלת"ד מונה, בגדר הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים, גם "מי שנהג ברכב שאין לו רישיון נהיגה לנהוג בו". ובהמשך, משעה שמוגדרת חובתה הסטטוטורית של קרנית, היא מצווה, בהתאם לסעיף 12(א)(2) לחוק הפלת"ד, "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה… אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה". לנוכח העובדה שאין עוררין שולדימיר אינו אוחז ברישיון נהיגה, והרי הוא הודה בכך בפה מלא, אינטואיטיבית דומה שהחבות בפרשה שבפניי מוטלת על קרנית.
23. כך, אך רק לכאורה. קרנית, בגדר סיכום טענותיה, טוענת כי לנוכח העובדה שלא הונחה בפניי הפוליסה הרלוונטית, אין בפניי כל ראיה כי אכן, מכוחה של הפוליסה האמורה, חל החריג המפטיר את המגן  מחבותה. אכן, כך קבעתי לעיל, משום הנטען בכתב הגנתה של המגן, אין עוררין כי למלגזה נעשה ביטוח חובה. ואולם מקום שהמגן מבקשת להסתמך על תנאי בפוליסה המפטיר אותה מחבות, למשל משום שהמלגזה הייתה נהוגה על ידי נהג ללא רישיון נהיגה, שומה היה עליה להציג את הפוליסה האמורה. אכן, לשיטה זו, הנטל שרבץ על המגן היה קל ביותר, שהרי סביר להניח שהפוליסה כוללת תנאי כאמור, ואולם נטל זה, אכן קל ביותר, לא הורם.
24. ואכן, על דרך זו פסק כב' בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"א (י-ם) 6055/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לוגסי סלומון (צלטנר – חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, עמ' 7040). אף בפרשה שם הוכח העדר רישיון נהיגה לנהג פלוני. אף שם נטענה חבותה של קרנית עקב כך. בפרשה ההיא, ומשום שלא הוצגה הפוליסה, קבע בית המשפט שם כי "כדי לחייב את קרנית היה על התובע (או המבטחת) להוכיח כי 'הביטוח שיש לנהג אינו מכסה את החבות הנדונה', דבר שכאמור לא הוכח" (סעיף 13). שם אף לא הוכח כי ככל שהפוליסה לא מצויה בידי המבטחת, אף הפוליסה הסטנדרטית תואמת את הפוליסה הרלוונטית הנטענת. בפניי, כאמור, אין כל ראיה, אף כל טענה, בכיוון האמור.
25. ושמא פסק הדין האמור משתלב בהלכתו של כב' השופט אור ב-ע"א 2176/95 זייד רפיק חלבי נ' וג'ייה אבו חאמד, תק-על 97(3) 465. שם נקבע, דרך עיקרון, כי "חבותה של קרנית היא היוצא מהכלל לחובת הפיצוי על ידי המבטח". ומשום כך, "כדי שתקום חובת פיצוי על ידה, יש להוכיח שמתקיימים התנאים שבסעיף 12(א). על הטוען לתחולת חובת פיצוי על קרנית, להוכיח את קיומם של התנאים לתחולתו של יוצא מן הכלל זה… הנטל הוא, אם כן, על התובע להוכיח העדר ביטוח תקף, ואין הנטל חל על קרנית להוכיח קיומו של ביטוח תקף כזה. יש להוסיף לעניין זה, כי גם אין זה מתקבל על הדעת להטיל על קרנית את חובת ההוכחה בעניין זה. לקרנית אין כל ידיעה או כלים משלה לברר עניין זה, עניין אשר כולו מצוי בידיעת הנהג-המבוטח והמבטחת. הטלת חובה כזו על קרנית, פירושה המעשי הוא שניתן יהיה להגיש נגדה תביעה בגין כל פגיעה בתאונת דרכים, ועליה תחול חובת פיצוי הנפגע, אלא אם תצליח לברר ולהוכיח שהיה ביטוח תקף" (סעיף 12).
26. וכך בנדוננו. לא הייתה כל סיבה מבוררת על שום מה לא הונחה בפניי הפוליסה הרלוונטית. פשיטא, סביר להניח כי הצגתה בפניי הייתה מפלסת את הדרך לחיובה של קרנית. ואולם משמעות פסיקתו של השופט אור בפרשת זייד רפיק חלבי הנ"ל, מצביעה על כך כי לא קיימת "חזקה", כי הפוליסה האמורה כוללת את הסייג האמור. עסקינן בנתון הטעון הוכחה, שמא בקלות יתירה. משעה שהנתון האמור לא הוכח, לא נפרק הנטל להוכיח קיומו של היוצא מן הכלל, המעמיס חבות על קרנית. ממילא נותר הכלל, המעמיס את החבות על המבטח הרגיל, ובנדוננו היא המגן.
להוצאות המשפט
27. מכלול הנתונים האמורים מעלה כי התאונה שבפניי היא "תאונת דרכים" וכי המגן היא הנתבעת היחידה הנותרת בזירה, לשלב הבא בעניין גובה הנזק.
28. לנוכח הנסיבות המורכבות שבפניי, הייתה לגיטימית הגשת תביעתו של ג'ינו, הן נגד המגן, הן נגד קרנית והן נגד אורעם. משום כך אין בדעתי לחייב את ג'ינו בהוצאות, לזכות קרנית ולזכות אורעם.
29. במחלוקת המהותית שבפניי ידה של קרנית על העליונה. משום כך בדעתי לחייב את המגן, בין השאר, לשלם את הוצאותיה של קרנית.
30. תמוהה לכל אורך הדרך היא התנהלותה של אורעם. והרי, במובהק, אורעם אמורה הייתה לטעון כי התאונה שבפניי היא "תאונת דרכים". כלל לא נהיר לי, איפוא, על שום מה אורעם טענה, אף בלהט רב, כי התאונה הנדונה איננה בבחינת "תאונת דרכים". והרי אילו הייתה מתקבלת טענתה של אורעם, הייתה היא חשופה להמשך ההתדיינות עם ג'ינו. ואם סבורה הייתה אורעם, למשל, כי בהתדיינות זו ידה הייתה על העליונה, שהרי נהיר לה שתביעת הנזיקין של ג'ינו כנגדה הייתה נדחית, מסתבר כי לא זו השקפתה של איילון, היא מבטחתה באחריות מעבידים. שהרי פרקליטה של איילון, בגדר סיכום טענותיו, מציין כי לשיטתו, ככל שהתאונה איננה "תאונת דרכים", "ספק אם יוטל על התובע אשם תורם כלשהו" (עמ' 8). אכן, לשיטתי, מסופקני אם אכן הייתי מגיע למסקנה גורפת זו, ואולם כאמור  לא נהירה לי דרך הטיעון של אורעם.
 ואולם משעה שהגעתי עד הנה, ובניגוד לעמדתה המשונה של אורעם מצאתי כי התאונה הנדונה היא "תאונת דרכים", ברי שאין בדעתי לזכות את אורעם בכל הוצאות משפט.
סוף דבר
31. לפיכך הנני קובע כי החבות הבלעדית  לפיצוי נזקי הגוף של התובע היא של הנתבעת 1, הכל בהתאם להוראות חוק הפלת"ד.
32. הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם, הן לתובע והן לנתבעת 2, שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיהם הנאמנות של ב"כ הצדדים הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין חלקי זה.
33. הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעות 2 ו- 3 ללא צו להוצאות.
34. לנוכח הכרעתי האמורה הנני מוחק את ההודעה לצד ג' ואף את ההודעה לצד ד', אף זאת ללא צו להוצאות.
35. לעניין גובה הנזק, בין התובע לנתבעת 1, הנני מזמן ישיבת קדם משפט ליום 14.7.08  שעה 12:00.
5129371
54678313
36. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים ולצד ג' 1 בדואר רשום + אישור מסירה.
5129371
54678313ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ח (6 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
ש. לבנוני 54678313-15289/02
ש. לבנוני, שופט

רוצה להגיב למאמר?

כתובת הדוא ל שלך לא יפורסם. שדות חובה מסומנים *