בדיקת מומחה תעסוקתי לנפגע תאונת דרכים

תגובות 0 על ידי ב פסקי דין
28 בנובמבר 2014
פסק הדין ניתן ב-יום ראשון 22 ינואר 2006
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו בשא021698/05
בתיק עיקרי: א   001568/02
לפני: כב' הרשם ש. ברוך תאריך: 22/01/2006
בעניין: פלוני
ע"י ב"כ עו"ד נעמי אלסטר המבקש
נ  ג  ד
1. ביטוח הישיר איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אהוד שטיין המשיבים
החלטה
1. מר פלוני (להלן: "המבקש") נפגע באופן קשה בתאונת דרכים שאירעה ביום1/2/01, בעקבות התנגשות בין כלי רכב. המבקש הובהל, מחוסר הכרה, לבית החולים תל השומר, ואובחן כי הוא סובל מפגיעת ראש קשה, פגיעות פנימיות רבות ושברים מרובים.
המבקש אושפז בבית החולים תל השומר החל מיום 1/2/01 ועד ליום 27/2/01, ולאחר מכן הועבר לבית החולים לוינשטיין לצורך שיקום ראש ושיקום פיזיוטרפי, שם אושפז מיום 27/2/01 ועד ליום 24/7/05. לאחר שחרורו, טופל המבקש במרפאת השיקום של קופת החולים, ומשלא חלה הטבה במצבו הקוגנטיבי, הוא הופנה לטיפול במחלקת שיקום נפגעי ראש בבית החולים תל השומר, שם טופל במשך כשנה.
ביום 9/5/02, הגיש המבקש תביעה נזיקית על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כנגד ביטוח הישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן:"המשיבים"), בה עתר לחייבם בפיצוי כספי בגין נזקיו.
בהחלטתה מיום 8/12/02, מינתה כב' השופטת ר' לבהר-שרון את המומחים הרפואיים הבאים:
בתחום האורטופדיה- ד"ר ארבל, מבית החולים איכילוב;
בתחום הנוירולוגיה- פרופ' אלדד מלמד, מבית החולים בלינסון;
בתחום הפנימי- פרופ' ארדון רובינשטיין, מבית החולים איכילוב.
ביום 8/6/03 הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורולוגיה והרפואה התעסוקתית (בש"א 11375/03). בהחלטתה מיום 18/6/03, מינתה כב' השופטת ר' לבהר-שרון את ד"ר מדג'ר מבית החולים תל השומר, כמומחה בתחום האורולוגיה. במסגרת החלטה זו, לא מונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.
בהחלטה מיום 2/3/05, נדחתה בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירופסיכולוגיה (בש"א 16947/03).
2. בבקשתו מיום 9/10/05, טוען המבקש, כי החל ממועד מתן חוות הדעת של פרופ' מלמד, חלה החמרה משמעותית במצבו הנוירופסיכולוגי, דבר הבא לידי ביטוי בירידה בזיכרון.
בהתאם להפנייתה של רופאת המשפחה, ד"ר סימה חדד, פנה המבקש לאבחון נוירופסיכולוגי אצל ד"ר חנן דוד, נוירופסיכולוג קליני בבית החולים לוינשטיין. המבקש טוען, כי ממצאי האבחון מעידים על כך שהוא סובל מהפרעה נוירופסיכולוגית קשה, וכן מקושי בתפקוד הקוגנטיבי.
המבקש טוען, כי קיימת הצדקה לבדיקה נוספת על ידי המומחה הנוירולוגי, לאור העובדה שחוות הדעת הנוירולוגית ניתנה לפני כשנתיים וחצי ומאז מצבו הקוגנטיבי החמיר.
בנוסף, טוען המבקש, כי בעקבות מצבו הקוגנטיבי הקשה, הוא נאלץ לסגור את עסקו הפרטי בתחום ההנדסה, אותו ניהל במשך שנים  (המבקש הוא מהנדס אזרחי במקצועו), וכיום אין לו הכנסה מכל מקור שהוא.
לאור השפעתן של הבעיות הקוגנטיביות על עבודתו של המבקש כמהנדס אזרחי, המליץ פרופ' מלמד, בחוות דעתו מיום 8/12/02, על מינוי מומחה בתחום התעסוקתי, דבר המעיד על נחיצות מינויו. העובדה שלעניין מינוי מומחה רפואי בתחום התעסוקתי לא ניתנה התייחסות עניינית בהחלטת בית המשפט מיום 18/6/03, מעידה על כך שההחלטה אינה סופית וניתן לדון בבקשות נוספות בתחום זה.
לטענתו, בשלב זה, לקראת שמיעת הראיות בתיק, נחוצה התייחסותו של מומחה בתחום התעסוקתי לגבי השלכותיהן של בעיותיו הקוגנטיביות על אפשרויות התעסוקה שלו.
לאור זאת, עותר המבקש להורות על בדיקה מחודשת על ידי פרופ' אלדד מלמד, המומחה בתחום הנוירולוגי.
בנוסף, עותר המבקש להורות על מינוי מומחה בתחום התעסוקתי, על מנת שיקבע האם הוא מסוגל להמשיך בעבודתו, ובאילו תנאים.
המבקש טוען, כי בעקבות התאונה הוא איבד את מקור הכנסתו, ואין באפשרותו לממן את שכר טירחת המומחים,  ולכן יש לחייב את המשיבים בשכר טירחת המומחה.
3. בתגובתם מיום 11/10/05 טוענים המשיבים, כי יש לסלק את הבקשה על הסף, מאחר שלא צורף לה תצהיר לביסוס הטענות העובדתיות.
לטענת המשיבים, הבקשה מבוססת על תחושותיו הסובייקטיביות של המבקש, לפיהן קיימת החמרה במצבו הקוגנטיבי. לטענתם, הדו"ח הנוירופסיכולוגי שנערך בבית החולים לוינשטיין, מהווה חוות דעת פסולה להגשה בפני בית המשפט או בפני מומחה רפואי, במסגרת הליך המתנהל על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
המשיבים טוענים, כי מבלי להכיר בכשירותה, חוות דעתו של ד"ר חנן דוד אינה מעידה על החמרה במצבו הקוגנטיבי של המבקש.
לאור זאת, לטענתם, יש לדחות את הבקשה לאיבחון מחודש על ידי פרופ' אלדד מלמד. לחילופין, במידה ותתקבל הבקשה, יש לפסול את חוות הדעת המצורפות לה, שנערכו במסגרת הדו"ח הנ"ל  (נספחים ג' ו-ד'), ולא לאפשר את הצגתן בפניו.
לטענת המשיבים, העובדה שבעבר בית המשפט לא מינה מומחה בתחום התעסוקתי, מעידה על העדר הצורך במינויו, והיות שלא חל שינוי משמעותי בנסיבות, הרי שאין כל הצדקה למנותו כעת.
המשיבים טוענים, כי השלב המקדמי בו מצוי ההליך, אינו מתאים לדיון בבקשה למינוי מומחה שיקומי או תעסוקתי, שכן טרם נשמעו עדויות. בנוסף, קיימת אפשרות להפנות שאלות בעניין שיקומו של המבקש, אל המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט.
4. בחוות דעתו של פרופ' אלדד מלמד מיום 9/4/03 נאמר, בין היתר:
"…בהתחשב באופי הפגיעה, ברישומים הרפואיים מאישפוזיו בשיבא ובבית לוינשטיין ומתוצאות הבדיקות הנוירופסיכולוגיות, אני מעריך שנותרה אצלו הפרעה מסוימת בתחום הקוגנטיבי עם תגובה נפשית פוסט-טראומטית. בשל כך אני מעריך את ניכותו בשיעור של 20% לצמיתות…".
כאמור, המבקש טוען, כי לאחר מועד מתן חוות הדעת המקורית, חל שינוי לרעה במצבו הקוגנטיבי, המצדיק עריכת בדיקה נוירולוגית חוזרת על ידי פרופ' מלמד, לשם מתן חוות דעת נוספת. לטענתו, ההחמרה במצבו משתקפת בתוצאות האבחון הנוירופסיכולוגי, שנערך בבית החולים לוינשטיין ביום 18/7/05, על ידי ד"ר חנן דוד.
המשיבים טוענים, כי המסמך הרפואי האמור, כמו גם אבחנתם הפסיכולוגית של מר יעקב שטיינר, מדריך בפסיכולוגיה שיקומית וגב' הלן מועד, מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית, מהווים חוות דעת הפסולה להצגה בפני בית משפט או מומחה רפואי הממונה מטעמו, במסגרת הליך על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בהקשר לכך, נקבע בפסיקה כי באופן עקרוני, יש לאפשר למומחה הרפואי לקבל את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לשם עריכת חוות דעת רפואית מקצועית, אלא אם כן יש בהם בכדי לפגוע באי תלותו של המומחה וביכולתו לגבש חוות דעת עצמאית.
קיימים מספר פרמטרים אותם יש לבחון על מנת לקבוע האם מסמך רפואי מסויים ניתן להצגה בפני מומחה רפואי:
(א) האם המסמך נערך במסגרת שלב טבעי של הטיפול הרפואי בתובע.
(ב) זהות הגורם הרפואי ומידת תלותו בבעלי הדין.
(ג) מהותן של האבחנות וההערכות שבמסמך הרפואי, והשפעתן האפשרית על האובייקטיביות של המומחה.
בנוסף, נקבע כי אין לפסול את הגשתו של מסמך רפואי, רק על סמך העובדה שהוא כולל, בנוסף לדיאגנוזה, גם מסקנה טיפולית או המלצה להמשך טיפול.
(ראה בר"ע 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4) 429; ת.א. (תל אביב) 1383/03 איסמעיל נ' כלל חברה לביטוח, תק-מח 2004(3) 3963 וכן ראה בר"ע (ירושלים) 406/04 טנטש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2005(1) 294).
בענייננו, צורפה לבקשה הפנייתה של הרופאה המטפלת, ד"ר סימה חדד, בה נאמר כי מאז האיבחון הנוירופסיכולוגי שנערך ב-2001, חלה אצל המבקש החמרה ביכולת הזיכרון, ולכן נדרש איבחון נוסף (נספח ב' לבקשה).
כלומר, לפחות על פני הדברים, המבקש פנה לד"ר חנן דוד כשלב טבעי של הטיפול הרפואי ולא כיוזמה שמטרתה להטות חוות דעת רפואית עתידית, במידה ותינתן.
בדו"ח הנוירופסיכולוגי, נאמר, בין היתר, כי:
"…ההישגיות שלו במטלות מן התחום הקוגנטיבי נפגמה בעליל בגלל ליקויים שונים בקשב לסוגיו…הליקויים הללו בקשב-בנוסף על המשמעות האבחנתית שלהם כשלעצמה, גם גורמים אצלו לקשיים בולטים בהתארגנות במטלות של פתרון בעיות. אולם קשיים, שהם אף בולטים עוד יותר, נמצאו אצלו בזיכרון…במסמך הנושא את הכותרת "דו"ח אבחון נוירופסיכולוגי", שנכתב אודותיו בבי"ח לוינשטיין, ואשר נושא את התאריך: יולי 2001, נכללות קביעות כגון: "נצפתה ירידה משמעותית בתפקודי הזיכרון" , "נצפו קשיים בלמידה"…"קשיים בקשב"…"קשיים בהתארגנות". אותם קשיים בתיפקודיות הקוגנטיבית קיימים אצלו גם כיום, אך הם עוד יותר חמורים, מה גם שקשייו בתחום הפסיכולוגי-רגשי בולטים עתה עוד יותר…על כן, נכון יהיה להפנותו-ויפה שעה אחת קודם-לשם קבלת טיפול הולם-למסגרת מתאימה-כזו שהתמחתה היטב בטיפול שיקומי בנפגעי מוח. הטיפול הזה לגביו- חייב לכלול שילוב של נהלים ראויים של "אימון קוגנטיבי", וכן-מהלך מתאים של ייעוץ פסיכולוגי תמיכתי-שיקומי-לו וגם לבני המשפחה עמו" (נספח ג' לבקשה).
ניתן להיווכח, כי מדובר במסמך רפואי בעל רלבנטיות רבה, המעיד על כך שככל הנראה, חלה התדרדרות קוגנטיבית אצל המבקש, באופן יחסי למצבו במועד מתן חוות הדעת מטעם פרופ' מלמד, לפני כשלוש שנים (אם כי האבחון הנוירופסיכולוגי מתייחס ל- 7/2001 ואילו חוות דעת המומחה הנוירולוגי ניתנה ב-4/2003).
אני סבור, כי המסמך הרפואי האמור, כולל אינפורמציה רפואית שעשויה לסייע, כחומר רקע, לשם גיבוש חוות דעת עתידית, אך לא באופן שעלול לפגוע במידת האובייקטיביות שלה. בנוסף, גם העובדה שנכללות בו המלצות לטיפול קוגנטיבי ופסיכולוגי, אין בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של המומחה הרפואי, וזאת לאור העובדה שהן ניתנו על ידי גורם רפואי ניטרלי, לצורך המשך הטיפול הרפואי במבקש.
כאמור, לבקשה צורף גם סיכום רפואי שנערך ב-26/4/03, על ידי מר יעקב שטיינר, מדריך בפסיכולוגיה שיקומית ושל גב' הלן מועד, מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית, מהמכון הנוירופסיכולוגי "משאבים" (נספח ד'). במסגרת אבחנתם נקבע, כי כתוצאה מהתאונה סובל המבקש מירידה קוגנטיבית, המתבטאת בליקויים בזיכרון, קשב, תפקוד סימולטני ואיטיות פסיכומוטורית, והומלץ על טיפול נוירופסיכולוגי שיקומי וכן על טיפול קוגנטיבי.
יש לציין, כי מאחר שהאבחנה הפסיכולוגית נערכה סמוך לאחר מתן חוות הדעת הנוירולוגית של פרופ' מלמד, הרי שממילא אין בה כדי להעיד על החמרה נוספת במצבו הקוגנטיבי של המבקש.
בכל מקרה, המסמך כשלעצמו, אינו פסול להגשה במסגרת ההליך, שכן גם הוא הינו מסמך הכולל הערכה רפואית אובייקטיבית, שניתנה במסגרת הטיפול הרפואי.
מכאן, כי שני המסמכים הרפואיים, המצורפים כנספחים ג' ו-ד' לבקשה, אינם מהווים חוות דעת הפסולה להגשה במסגרת הליך על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך רק הסיכום הרפואי שנערך על ידי ד"ר חנן דוד (נספח ג'), הינו בעל משמעות להכרעה בבקשה לבדיקה נוירולוגית חוזרת.
כידוע, בדיקה חוזרת של הנפגע על ידי המומחה הרפואי שמונה מטעם בית משפט, תערך בנסיבות בהן קיימות ראיות המעידות על שינוי משמעותי במצבו, אך גם במקרה בו ישנו ספק כלשהו לגבי קיומן, בית המשפט ייטה לאפשר את עריכתה.
בנוסף, העובדה שחלף פרק זמן רב ממועד הבדיקה הראשונה, עשוייה להוות פרמטר המצדיק מתן היתר לבדיקה נוספת.
(ר' א' ריבלין, "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", עמ' 608 והאסמכתאות המובאות שם).
בענייננו, כאמור, מאבחנתו של ד"ר חנן דוד, ניתן להסיק כי על פני הדברים, קיימת החמרה במצבו הקוגנטיבי של המבקש, באופן יחסי למצבו בעבר. לכך מתווספת העובדה שחוות הדעת המקורית של פרופ' מלמד ניתנה לפני כשלוש שנים, המהווה פרק זמן לא קצר יחסית לאופי הפגיעה והשלכותיה.
לאור זאת, אני סבור כי מן הראוי שפרופ' אלדד מלמד יערוך בדיקה חוזרת למבקש, לשם מתן חוות דעת נוירולוגית נוספת.
הצדדים יפנו לפרופ' אלדד מלמד בהקדם, על מנת לתאם למבקש מועד לבדיקה חוזרת, שתערך תוך 30 ימים מהיום. פרופ' מלמד יגיש את חוות דעתו לבית המשפט תוך 30 ימים ממועד הבדיקה.
הצדדים יעבירו לפרופ' מלמד את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן למבקש, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, וזאת בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986.
כמו כן, בהתאם לאמור לעיל, אין מניעה להציג בפניו את המסמכים המצורפים לבקשה כנספחים ג' ו-ד'.
לאור מצבו הרפואי והתעסוקתי של המבקש, שכר טרחת המומחה ישולם, בשלב זה, ע"י המשיבים.
כאמור, המבקש עותר למינוי מומחה תעסוקתי, מאחר שבעקבות מצבו, הוא מתקשה למצוא מסגרת תעסוקתית המתאימה למקצועו.
בחוות דעתו מיום 9/4/03, המליץ פרופ' אלדד מלמד על מינוי מומחה תעסוקתי:
"מאחר ולדבריו הפרעת הזכרון והריכוז גורמת לו למגבלות בעבודתו כמהנדס אזרחי אני ממליץ שימונה מומחה נוסף בתחום הרפואה התעסוקתית להערכת מצבו".
לאור העובדה שחוות דעת זו ניתנה לפני כשלוש שנים, ומאז חלה החמרה קוגנטיבית, מודגש הצורך במינוי מומחה תעסוקתי, אשר יבחן את ההשלכות של העניין על שילובו של המבקש במסגרת תעסוקתית התואמת לעיסוקו והשכלתו. כמו כן, אין ספק, כי ההחלטה מיום 18/6/03, במסגרתה לא מונה מומחה תעסוקתי, הינה החלטת ביניים, שלא יוצרת השתק כלשהו.
אמנם, טרם נשמעו ראיות במסגרת התובענה, אך מאחר שההליך מצוי בשלב מתקדם יחסית, שלאחר קדם המשפט, נראה לי כי אין מניעה פרוצדורלית למנות מומחה תעסוקתי כבר בשלב זה. עם זאת, בטרם אכריע סופית בנושא, דומני שראוי שתהיה בידי חוות דעתו המשלימה של פרופ' מלמד, כך שגם זאת תהווה נתון נוסף במסגרת השיקולים הסופיים.
לתזכורת מנ"ת (בהעדר הצדדים) ביום 26/3/06, לשם בחינת הגשתן של חוות הדעת.
ניתנה היום כ"ב בטבת, תשס"ו (22 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ולמומחה בדואר רשום עם אישור מסירה.
הרשם ש. ברוך 54678313-21698/05ש. ברוך, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו

רוצה להגיב למאמר?

כתובת הדוא ל שלך לא יפורסם. שדות חובה מסומנים *