פסק דין: תביעה כנגד המאגר הישראל לביטוח רכב

תגובות 0 על ידי ב פסקי דין
12 במאי 2014

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

בפני כבוד השופטת עינת רביד

ת"א 11074-09-09 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

תובע: פלוני, ע"י ב"כ עו"ד נעמי אלסטר

נגד

נתבעת: המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), ע"י ב"כ עו"ד יעקב רהט

פסק דין

חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975: סע'  6ב

פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994

בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: החוק"). התובע יליד 1979, נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת, ביום 3.2.06 בשעה 13:30 בהיותו בן 27 ברוכבו על אופנוע (להלן: "התאונה הראשונה"), והשנייה, ביום 9.7.08 בשעה 13:30 בהיותו בן 29, ברוכבו על אופנוע שהתנגש ברכב אחר (להלן: "התאונה השנייה"). האופנועים בשתי התאונות היו מבוטחים על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל – 1970 על ידי הנתבעת. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות. המחלוקת היא על גובה הנזק.

פגיעותיו של התובע בתאונה הראשונה נקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי כ- 5% בגין צלקת בקרסול שמאל והקביעה מהווה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק.

לצורך הערכת פגיעותיו של התובע בתאונה השנייה מונו על ידי בית המשפט המומחים הבאים: ד"ר נפתלי רובינשטיין, אורתופד, אשר קבע לתובע 5% נכות בגין צלקות בירך שמאל; ד"ר רחל הרינג, נוירולוג, שקבעה כי אין לתובע נכות נוירולוגית; ד"ר דב ויינברג, מומחה עיניים, שקבע כי לא נותרה לתובע נכות; ופרופ' נח גונן, פסיכיאטר, שקבע לתובע סך הכל 24% נכות: 14% בגין תסמונת פוסט טראומטית ו2% (מתוך 4%) בגין התקפי חרדה ו- 8% בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש. לפיכך סך כל נכותו של התובע עומדת על 28%.

מטעם התובע העידו גב' פלונית, בת זוגו של התובע (להלן: "בת הזוג"), גב' פלונית, מפיקה ראשית בחברה בה עובד התובע וממונה עליו (להלן: "הממונה"), גב' פלונית, בעלת סטודיו בתחום העיצוב החזותי, מעסיקה לשעבר של התובע (להלן: "המעסיקה לשעבר") וכן התובע. הנתבעת הזמינה לחקירה נגדית את הפסיכיאטר מטעם בית המשפט, פרופ' נח גונן וכן הגישה תיק מוצגים.

התובע – נתוני רקע

התובע הוא בוגר מכללת "שנקר" לעיצוב גרפי במסלול אנימציה לטלויזיה ועובד בחברת הפקה כאנימטור.

כבר מגיל צעיר נאלץ התובע לעמוד ברשות עצמו ולכלכל את עצמו, משום שאביו הסתבך כלכלית. אביו נרדף על ידי "השוק האפור" ובזמן שהתובע היה חייל, הגיע לבית משפחת התובע איש "השוק האפור", ואביו של התובע ירה בו למוות. התובע ישן באותה עת. אביו של התובע נכלא למאסר עולם.

בעקבות אירוע זה קיצר התובע את שירותו הצבאי והחל לעבוד ולסייע לפרנסת משפחתו. התובע עבד ובעזרת עבודתו מימן את לימודיו בבית הספר "שנקר", תוך שהוא עובד גם בהיותו סטודנט על מנת להתפרנס.

התובע עסק בתחום העיצוב עוד טרם החל בלימודיו. התובע עבד אצל "באומן בר פרס" כמעצב לפרסומות בתחום הפרינט, אחר כך עבד עם מוציא לאור של ספרים ועיצב כריכות לספרים. בנוסף עבד בבית דפוס ועיצב הזמנות לאירועים, כרטיסי ביקור וחשבוניות. בשנה השנייה ללימודיו עבד במשרה מלאה בעיצוב קטלוגים למוצרי קרמיקה מיובאים. בשנה השלישית ללימודיו וטרם התאונה השנייה החל לעבוד בסטודיו של עליזה שינזון.

הנכות הרפואית

התאונה הראשונה

התובע נפגע ברגל שמאל, באזור שבין הקרסול לקדמת כף הרגל. התאונה הראשונה הוכרה על ידי הביטוח הלאומי שקבע בגינה 5% נכות. לעניין הנכות נכתב על ידי הוועדה הרפואית: "קרסול שמאל צלקת 3-4 ס"מ ובנוסף מעל המלאלאוס החיצוני צלקת בשטח 2/2 ס"מ. הצלקת מעל המלאלאוס מגרדת ומציקה. הצלקת בקרסול מכערת. צלקות שלאחר פצע שסיעה קרסול שמאל."

התאונה השנייה

התאונה השנייה הייתה התנגשות בין האופנוע עליו רכב התובע לבין מכונית, וצוות מד"א, שהגיע למקום, מצא אותו שוכב על הכביש ובאבחון ראשוני מצא שבר סגור בירך שמאל, פצעי שפשוף בחזה ופצעים בגפיים העליונות (נספח כא עמ' 1). התובע אושפז בבית חולים איכילוב, עבר ניתוח בהרדמה מלאה ובוצע קיבוע פנימי של השבר על ידי מסמר תוך לשדי בתוספת ברגים. אין מחלוקת לגבי קביעת ד"ר רובינשטיין, האורתופד, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין צלקות בירך שמאל.

אין גם מחלוקת לגבי קביעתו של ד"ר גונן כי התובע סובל מ PTSD  ובגין כך קבע לו 14% נכות וכן 2% נוספים בגין התקפי חרדה. המחלוקת בין הצדדים בנושא הנכות הרפואית מתמקדת בשאלה האם מגיעים לתובע 8% נכות נוספים בגין מצבו הנפשי, כפי שקבע ד"ר גונן וזאת בשל מחלוקת בשאלה האם התובע סבל בתאונה השנייה מחבלת ראש.

כאמור, ד"ר גונן קבע בחוות דעתו הראשונה כי לתובע נכות בגין תסמונת פוסט טראומטית (14%) והתקפי חרדה (2%) ובחוות דעתו המשלימה קבע לתובע נכות נוספת בגין "תסמונת שלאחר חבלת ראש (סימפטומים 1-8 בפרק ה' בחוות דעתי הנ"ל) בשיעור של 8%."

בכל הנוגע לחבלת הראש ציין ד"ר גונן בחוות דעתו כי מנגנון התאונה היה שהתובע כרוכב אופנוע התנגש עם מונית נפגע בגפיו "וכמו כן עבר חבלת ראש". לעניין זה הפנה ד"ר גונן למסמכים רפואיים "מזמן אמת" הבאים:

בעת האישפוז, ביום 9.7.08 הוזמן התובע להתייעצות רופא נוירולוג, כאשר הרופא המזמין כותב: "מדובר בחולה בן 28, במצב בלבולי, לאחר MVA  עם חבלת ראש." (נספח כ"א , עמ' 27);

תעודת שחרור מיום 15.7.08 ובה נכתב: "מצב בלבולי חריף לאחר תאונת דרכים." עמ' 6 לנספח כ"א.

מכתב רפואי מהנוירולוגית, ד"ר עידית ורבר, מיום 4.8.08: "היה מעורב בתאונת אופנוע, ככל הנראה נחבל בראשו, לדבריו הקסדה נשברה והקיא במיון" נרשמו תלונות "על כאבי ראש, בחילות, סחרחורת המתגברות בתנועה, הפרעה בשינה, נעשה עצבני, מאד לא סבלני, יתכן איטיות בדיבור, לא זוכר את 6 ימי האשפוז הראשונים." ולסיכום נכתב: "לסיכום: מצב אחרי תאונת דרכים ומולטיטראומה, כולל חבלת ראש ודימומים ברשתית הגורמים להפרעת הראיה."  מכתב רפואי עם אנמנזה דומה של ד"ר ורבר מיום 6.10.08 ומ- 11.5.09 (מסמך 135).

רישומי מפגשי טיפול פסיכוטרפויטי בין התאריכים 27.11.09 עד 11.6.10. באנמנזה מתואר תאונת דרכים עם חבלת ראש (עמ' 150).

עוד ציין ד"ר גונן כי מאז התאונה קיים תיעוד על שמונה ההפרעות הבאות אשר יש לשייכם לחבלת ראש והן: כאבי ראש, בחילות וסחרחורות, הפרעות בריכוז, הפרעות בזכרון (לעניין זה המומחה מפריד בין האמנזיה ממנה סבל התובע בששת הימים הראשונים שלאחר התאונה לבין הפרעות הזכרון הסמנטיות שמהן סבל בהמשך (חפצים, תאריכים), פעולות שעשה לפני זמן קצר, גם בסטטוס הייתה עדות לליקוי בזיכרון לטווח קצר), הפרעה בקואורדינציה המוטורית ואיטיות פסיכו מוטורית, הפרעה בהתמצאות המרחבית, הפרעות בהתמצאות בזמן (עם בלבול בשעות), הפרעות קוגניטיביות עם קושי בקריאה, בזיהוי מילים ובלימוד (להלן: "שמונת הסימפטומים").

בחוות הדעת הראשונה המומחה ציין ששמונת הסימפטומים מעידים על הפרעה מוחית אורגנית, העשויה לנבוע מכך שהנבדק עבר חבלת ראש, אך גם מן המצב הבלבולי החריף  בעקבות התסחיף השומני. המומחה בחוות הדעת הראשונה הביע את ספקותיו שנבעו מכך, שמחד גיסא יש תיעוד המצביע על הפרעה אורגנית, חבלת ראש וזעזוע מח עם תופעות מאוחרות והמלצה להפנייה לאיבחון נוירוקוגניטיבי; ומאידך גיסא, המומחה מצא כי ישנו תיעוד כהגדרתו "לא ברור": בתעודת השחרור מבית חולים איכילוב מצויין כי השבר בירך שמאל היה הפגיעה היחידה עם זאת יש תיעוד לפגיעה בשתי גפיים תחתונות, עליונות, חזה וראש. יש תיעוד על חבלת ראש קלה ומנגד אנמנזה על קסדה שנשברה. בנוסף CT לא הדגים חבלת מוח אך במקום אחר מצוין חבלת מוח עם דימום. בנוסף הוא מציין כי קיימת שאלה של ההשלכות המאוחרות של המצב הבלבולי החריף על רקע התסחיף השומני. לפיכך המומחה נמנע מלקבוע בחוות הדעת הראשונה נכות בגין שמונת הסימפטומים והמליץ על שליחת התובע לנוירולוג לביצוע אבחון נוירופסיכולוגי.

בעקבות חוות הדעת מינה בית המשפט את הנוירולוגית ד"ר הרינג וכן את הגב' רג'ינה דרסלר, נוירופסיכולוגית קלינית. הנוירופסיכולוגית כתבה דו"ח ביום 30.10.11 ובו ציינה בין היתר, כי התרשמה מהתובע כאמין ללא מגמתיות או התחזות. בסיכום היא כתבה: "בבדיקה נוירופסיכולוגית המיועדת לבדוק את תפקודו הקוגניטיבי (בהתאם לתלונות הנבדק ולהפניה) לא נמצאה עדות להפרעה אורגנית נרכשת בכל התהליכים הקוגניטיביים שנבדקו. גם בניתוח איכותי של ביצועיו והתנהגותו במשך האבחון, לא נתגלו סימנים, ליקויים או טעויות המעידים על הפרעה אורגנית נרכשת. אולם ניתן היה להתרשם מאיטיות כללית בהתנהגותו, מאיטיות, היסוסים וזמני תגובה ארוכים במשימות מרחביות מסוימות, ובמבחנים מוגבלים בזמן בעלי מרכיב גרפו-מוטורי, תוצאות אלו משקפות, קרוב לודאי, השפעה פסיכוגנית על תפקודו הקוגניטיבי: ערעור בבטחון העצמי וספקות לגבי יכולתיו, איטיות פסיכו-מוטורית כחלק מהסימפטומטולוגיה הדיכאונית הנלווה ל- PTSD…. בסיכום, באבחון הנוכחי לא נמצאה עדות להפרעה אורגנית נרכשת בתפקודו הקוגניטיבי של הנבדק, וזאת בהתאמה עם התיעוד הרפואי: מלבד תיעוד של ממצא עיני… אין דיווח על נזק סטרוקטוראלי לרקמת המוח (לפי בדיקות נוירולוגיות ו CT  חוזרות). הממצאים הקלים שנתגלו באבחון הנוכחי מצביעים על השפעה פסיכוגנית על תפקודו הקוגניטיבי, מוסברים היטב על ידי מצוקתו הנפשית של הנבדק שהינה קשורה באופן ישיר לתאונה הנדונה."

התובע נבדק גם על ידי הנוירולוגית, ד"ר הרינג, אשר קבעה בחוות דעתה מיום 15.12.11 כי אין עדות להפרעה אורגנית נרכשת, "עם זאת, ניתן היה להתרשם מאיטיות, מהיסוסים מזמני תגובה ארוכים, במשימות מרחביות מסויימות ובמבחנים תלויי זמן בעלי מרכיב גרפו מוטורי קרוב לוודאי כביטוי להשפעה פסיכוגנית על תפקודו הקוגניטיבי, כחלק מהסימפטומטולוגיה הדיכאונית המלווה PTSD  בעטייה הוענקו לו אחוזי נכות על ידי הפסיכיאטר, ד"ר גונן."

ד"ר גונן לאחר שקיבל את חוות הדעת של הנוירולוגית קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 5.3.12 כך : "לאחר ששקלתי את החומר הנוסף לעיל הנני סבור כי יש לקבוע למר לב – הנבדק- נכות פסיכיאטרית נוספת בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש (סימפטומים 1-8 בפרק ה' בחוות דעתי הנ"ל) בשיעור של 8%."

בראש ובראשונה אתייחס לטענת הנתבעת כי יש להפנות את התובע לבדיקה נוספת אצל ד"ר גונן. איני מקבלת טענה זו. ד"ר גונן בדק את התובע, קיבל חוות דעת על פי דרישתו מנוירולוגית, כתב חוות דעת משלימה, ענה על שאלות הבהרה של הנתבעת ואף השיב לשאלות בחקירה נגדית ארוכה, לפיכך נראה כי לבית משפט כל האמצעים להעריך את חוות הדעת ולקבל החלטה ואין צורך בשליחת התובע לבדיקה נוספת.

טענתו העיקרית של ב"כ הנתבעת היא כי התובע לא עבר חבלת ראש ו/או פגיעה מוחית כלשהי וכי "כלל לא ברור על סמך מה קבע ד"ר גונן, במסגרת הודעתו/תשובתו מיום 5.3.12…, כי חרף האמור בחוות הדעת הנוירולוגיות הנ"ל, יש להוסיף נכות נפשית בגין תסמונת שלאחר חבלת ראש… כאשר אף במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת לא סיפק המומחה נימוק משכנע וסדור לקביעת נכות זו חרף קביעתן החד משמעית של ד"ר הרינג והגב' דרסלר." ב"כ הנתבעת מצטט מסמכים שונים מהם ניתן ללמוד כי התובע לא עבר חבלת ראש והם: דוח מד"א הראשוני שאינו מציין חבלת ראש או איבוד הכרה; תעודת חדר מיון מיום התאונה, שגם בה לא מצויינת חבלת ראש או איבוד הכרה; רישום אורתופד בגליון אשפוז מיום 10.7.08 וסיכום אשפוז מיום 20.7.08.

נראה כי ד"ר גונן אכן היה משוכנע שהתובע עבר חבלת ראש וזאת בהסתמך על המסמכים שצוטטו לעיל בחוות דעתו. לעניין זה אני מעדיפה את חוות דעתו ואת המסמכים המצביעים על חבלת ראש על פני המסמכים שאינם קובעים זאת. להלן אדגיש מסמכים הסמוכים לאירוע ומציינים חבלת ראש. האחד, בבית חולים איכילוב קיים מסמך מיום 11.7.08 (יומיים לאחר התאונה השנייה) ובו רישום ברור בדבר חבלת ראש וכך כתוב: "בהכרה, מתמצא, עונה לעניין, אך שקוע, מפסיק לדבר בחצי משפט. זוכר פרטי התאונה, זוכר שנחבל בראשו ללא איבוד הכרה." (נספח כ"א, עמ' 14). השני, הזמנת נוירולוג להתייעצות במהלך אשפוזו של התובע בבית החולים כתב הרופא המזמין: "מדובר בחולה בן 28, במצב בלבולי לאחר MVA עם חבלת ראש." (נספח כא עמ' 27). השלישי, הנוירולוג רשם ב- 10.7 בגליון מהלך המחלה: "חבלה מוחית עם דימום."

לכך יש להוסיף את נושא הקסדה שעל פי דוח השמאי נהרסה לחלוטין. ראו דוח השמאי: "קסדת רוכב האופנוע נמצאה ללא אפשרות תיקון ו/או ניצולת". ואף התובע באנמנזה שנתן לנוירולוג סיפר על כך שהקסדה נסדקה.

מקובלת עלי עמדת התובע כי ממילא הסימפטומים 1-8 בגינן לא ניתנה נכות בחוות הדעת הראשונה של ד"ר גונן, הסימפטומים שהם בעיקרם קוגניטיביים, הם סימפטומים שהחלו בעקבות התאונה ואף הנוירולוגית סברה שהם תוצאת התאונה ולכן יכול היה ד"ר גונן לתת נכות בגינם גם ללא קביעה אתיולוגית מובהקת. הסיבה שד"ר גונן הפנה את התובע לנוירולוגית היא על מנת שלא יווצר מצב בו יינתנו כפל נכויות בגין אותם סימפטומים- נוירולגיים ונפשיים. אך משהוברר שהסימפטומים אינם קשורים לתחום הנוירולוגיה ומכאן שהם נפשיים אך ללא ספק תוצאת התאונה, כי אז אין כל סיבה שלא לתת בגין סימפטומים אלה נכות לתובע.

אציין כי ד"ר הרינג כותבת בסיום חוות דעתה את הדברים הבאים: "…הופנה על ידי להערכה נוירו פסיכולוגית-קוגניטיבית, אשר לא העלתה עדות להפרעה אורגנית נרכשת בכל התהליכים הקוגניטיביים שנבדקו. עם זאת, ניתן היה להתרשם מאיטיות, מהיסוסים ומזמני תגובה ארוכים במשימות מרחביות מסוימות ובמבחנים תלויי זמן בעלי מרכיב גרפו מוטורי, קרוב לוודאי כביטוי להשפעה פסיכוגנית על תפקודו הקוגניטיבי, כחלק מהסימפטומטולוגיה הדכאונית המלווה PTSD בעטיה הוענקו לו אחוזי נכות על ידי הפסיכיאטר, ד"ר גונן."

על כך אומר ד"ר גונן כי בחוות דעתו הראשונה הוא לא נתן בגין התסמינים הללו, שאין חולק כאמור שהם קיימים, אחוזי נכות, ולכן כאשר הוא כמומחה בתחום הנפש, אשר צריך להעריך את מידת נכותו הנפשית הכוללת של התובע, סבור שעל התובע לקבל 8 אחוזים נוספים, הרי שאין מקום למנוע את התובע מלקבלם. אדגיש כי לד"ר גונן וכן לנוירולוגית לא היה ספק בדבר קיום שמונת הסימפטומים בנוסף לסימפטומים של PTSD וחרדות ולכן לתובע מגיעים מירב אחוזי הנכות בגין הסימפטומים הנפשיים שיש לו בעקבות התאונה, דהיינו 24%.

הנכות התפקודית

הנכות התפקודית היא תוצאת השפעת הנכויות על תפקודו המקצועי של התובע.

בעקבות התאונה הראשונה יש לתובע צלקת בגינה קיבל מהביטוח הלאומי 5%. התובע טוען כי הצלקת מעקצצת ומגרדת ולכן מקשה על תפקודו, אולם אין תיעוד אובייקטיבי משמעותי הנוגע לצלקת לתלונות הנוגעות אליה ולקבלת טיפול בגינה בשנים שלאחר התאונה הראשונה.  לפיכך איני מוצאת כי צלקת זו היא בעלת משמעות תפקודית.

אשר לנכות התפקודית בגין התאונה השנייה, הרי שלמרות העובדה שהתובע מתהלך בעזרת מקל, האורתופד, שבדק אותו, לא מצא כי יש מקום למתן אחוזי נכות בגין מצב הרגל לאחר התאונה, אלא רק בגין הצלקת אשר בגינה קיבל 5%. האורתופד, ד"ר רובינשטיין, כותב בחוות דעתו כי בעמוד שדרה גבי, בכתפיים, בירך שמאל ובברכיים כל הבדיקות תקינות, אין כל הגבלה ואין כל דלדול שרירים. טווחי התנועה מלאים ושמורים. בסיכום כותב ד"ר רובינשטיין: "בבדיקתי לא מצאתי כל ממצא חולני בכתפיים, בברכיים או בפרקי הירכיים. עקב הניתוחים, נוצרו צלקות אשר נרפאו היטב. בצילומי רנטגן אשר בוצעו על פי הפנייתי, השבר בירך שמאל נראה מחובר היטב והמקבעים במקומם. אין לראות פגיעה בעמוד שדרה גבי או בכתף ימין." אשר לצלקת הוא מציין "צלקת לטרלית באורך 14.5 ס"מ נרפאה היטב. צלקת על פני אגן משמאל, לטרלית, במקום הכנסת המסמר, באורך 6 ס"מ, כמעט ואינה נראית. צלקת לטרלית באזור הכנסת הברגים המרוחקים, 6 ס"מ, נרפאה היטב."

מכאן שעל פי חוות דעת והבדיקות מדוקדקות המפורטות היטב של האורתופד אין מקום למתן נכות תפקודית אורתופדית או בגין הצלקת. העובדה שהתובע מתהלך עם מקל לכשעצמה אין בה די כדי להעניק נכות תפקודית כאשר המומחה אינו מוצא מגבלות גופניות.

אשר לנכות הנפשית מצאתי שיש לה משמעות של ממש לתפקודו של התובע והיא צפוייה להקשות עליו בתפקודו. התובע סובל הן מ- PTSD, הן מחרדות והן מהפרעות קוגניטיביות, אשר יפריעו מאד בעבודתו כאנימטור, אשר נדרש למהירות, יעילות, עצמאות מחשבתית, יצירתיות וריכוז. המעסיקה לשעבר העידה על תפקודו קודם לתאונה כך: ""מאד התרשמתי לחיוב מתפקודו בעבודה. במיוחד, זכור לי, שזיק היה מאד מדויק ומאד "חד" בעבודה. זו תכונה מאד חשובה בתחום העיצוב. זיק היה עובד יעיל מאד והיטיב לעבוד במצבי לחץ ותחת לוחות זמנים. כמו כן, זיק היה מסור מאד למקום עבודתו והערכתי שאפשר לסמוך עליו. " (סעיפים 7-9 לתצהירה). הממונה עליו במקום עבודתו שלאחר התאונה העידה: "לאכזבתי הרבה, במסגרת עבודתי מול זיק גיליתי, פעם אחר פעם, שזיק מתקשה לבצע עבודתו כנדרש ותפקודו בעבודה לקוי ובעייתי. לפעמים זיק לא מרוכז בעבודה ונראה, שהוא שקוע במחשבות אחרות, אשר משתלטות עליו. זיק עובד לאט ביחס לאחרים, וכאשר אני זקוקה לביצוע של עבודה מדויקת ומהירה – הוא מאכזב אותי ולא מספק את הסחורה וזאת במיוחד כאשר מדובר בעבודה שדורשת הרבה פרטים. מעבר לכך- הוא מתקשה לעבוד ברצף ומבצע הפסקות רבות יותר מכל יתר העובדים. ברגע שאני נותנת לו הנחיות מדויקות הוא לא מצליח להיצמד אליהן, הוא מתבלבל, ולא מתרכז בהן, אני יכולה לדוגמא, לבקש ממנו 3 או 4 פעמים להתאים תמונה לסאונד והוא לא מצליח וחוזר על אותן הטעויות הפשוטות. זיק מתקשה להפריד בין עיקר וטפל ומשקיע פרק זמן מוגזם בעניינים שוליים ולא רלוונטיים… מאז תחילת עבודתו של זיק לא חל שינוי בשכרו של זיק."

הממונה הסבירה כי הסיבות בגללן התובע, למרות הבעיות, עדיין עובד בחברה הן: הוא אינו מבקש העלאה בשכר; למרות האיטיות הוא מגלה נכונות לעבוד שעות רבות, במשימות עיצוביות שאינן דורשות תשומת לב לפרטי פרטים ואינן בלוחות זמנים דוחקים, הוא מבצע עבודתו כהלכה.

בחקירתה הנגדית של הממונה עלה שלמרות שמקובל להעלות שכר לעובדים בחברה בכל תקופה של שנה עד שנה וחצי (ראו עמ' 23 שורה 10), כאשר שכרה שלה עלה שלוש פעמים בשלוש שנים (עמ' 23 שורות 5-8), הרי ששכרו של התובע לא עלה כלל למרות שעבד בחברה כשנתיים וחצי ועל פי עדותה, שכרו אף לא אמור לעלות משום הקשיים שיש בתפקודו בעבודה. העדה הסבירה שהוא אכן מעצב מבריק (עמ' 23 שורות 24-26) אך רק אם היא תשב איתו ותדרבן אותו בעבודה אולי הוא יעבוד באופן מרוכז ולא איטי כל כך. כמובן שאין לה אפשרות לעשות זאת, וקיימת ציפייה סבירה שהעובדים יעשו את עבודתם מבלי שיצטרכו "לשבת עליהם", דבר שאינו אפשרי עם התובע (עמ' 24 שורות 10-13). עוד היא ציינה שכאשר היא מנחה אותו בעבודה "הוא כאילו מבין מה שאני אומרת לו אבל בפועל מאבד את זה תוך כדי עבודה." (עמ' 24 שורות 5-6).

מכלל עדותה עולה כי התובע אכן מוכשר מאד כמעצב, אך מאז התאונה חלה ירידה קוגניטיבית בתפקודו, שבאה לידי ביטוי בכושר הריכוז, בתפיסה איטית יותר של הדברים, באיטיות גרפו מוטורית, שחשובה לתפקודו כמעצב, היסוסים, זמני תגובה ארוכים, כאשר כל הסימפטומים הללו יש להם תימוכין בבעיות התפקודיות, שמצויינות בחוות הדעת של המומחים. יש לציין שעל פי עדותה של המעסיקה לשעבר, תפקודו קודם לתאונה היה שונה לגמרי בהיבטים של מהירות ויעילות, כישורים שנפגעו על פי עדותה מאד מאז התאונה. ראו עדותה: "שנה וחצי אחרי התאונה הוא בא ליום וחצי וניסה לעבוד והיה כאב לב. הוא ישב באותו מקום מול אותו מחשב ולא הצליח לראות את המסך. זה היה מביש. איך ביום אחד חיים נהרסים." (עמ' 27 שורות 23-25) ובהמשך: "זה הזוי. אי אפשר לעשות יום וחצי עבודה על משהו קטן. שעות העבודה עולות הרבה כסף. .. בעיצוב הגרפי הלקוח אמור לקבל את העבודה מאד מהר." (עמ' 28 שורות 5-9).

לאור כל האמור לעיל ועדויות התובע ושתי המעסיקות שלו שעדותן הייתה אמינה עלי לחלוטין, אני קובעת כי התובע אכן איבד ברמה התפקודית את מלוא הנכות הרפואית שנקבעה לו בתחום הנפשי בשיעור של 24%. איני סבורה שיש להוריד משיעור זה את 2% הפרעת החרדה בשל אגרופוביה, כפי שטען ב"כ הנתבעת, משום שלסוג זה של הפרעה יש משמעות תפקודית.

נזק

הפסד שכר לעבר – תאונה ראשונה

לטענת התובע בגין התאונה שהה באי כושר למשך 9 ימים, מיום 3.2.06 ועד ליום 11.2.06,  ועל כן יש לפצותו בגין רכיב זה בסך של 1,671 ₪. לעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת כי רכיב זה לא הוכח וכי התובע לא הציג אישור מעביד או תלוש שכר לחודש פברואר 2006 על מנת להוכיח כי נעדר מעבודתו בשל התאונה וכי חלה פחיתה בשכרו. על כן אני דוחה תביעת התובע בגין רכיב זה.

הפסד שכר לעבר – תאונה שניה

לטענת התובע יש לפסוק לו הפסד שכר בגין חודש התאונה, יולי 2008, בו עבד באופן חלקי. טרם התאונה הרוויח התובע בממוצע לחודש סך של 1,785 ₪. בחודש התאונה הרוויח התובע 840 ₪ לחודש. על כן יש לפצות התובע בגין ההפרש בסך של 945 ₪ משוערך להיום סך של 1,120 ₪.

עוד טען התובע כי בגין תקופת אי הכושר 9.7.08- 31.7.09 – 12 חודשים, תקופה אשר אושרה על ידי מומחה בית משפט כתקופת אי כושר, ולגביה סיכם עם המעסיקה שלו הגב' עליזה שינזון כי ירוויח 9,000 ₪ ברוטו, יש לפסוק לו סכום זה כשהוא משוערך להיום 11,117 ₪, ולאחר מס 10,115 ₪. על כן יש לפסוק לו עבור 12 חודשים את הסך של 121,380 ₪.

עוד טען התובע כי יש לפצותו בגין תקופת עבודתו כמנפישן בחברת וידאו סוניק, שם עבד במשך שנה וחמישה חודשים 8/2009 – 12/2011, לפי ההפסד בין השכר אותו היה אמור להרוויח אצל הגב' שינזון לשכר שהרוויח בפועל.

בהתייחס לתקופת הפסד ההשתכרות בתקופת אי הכושר טענה הנתבעת כי התובע לא יכול היה לעבוד במשרה מלאה שכן על פי עדותו היה אמור בשנה הרביעית ללימודיו ללמוד כמה ימים 4-5 שעות כל יום וכי התובע אישר כי במצב כזה לא יכול היה לעבוד במשרה מלאה.

בהתייחס לתקופת אי הכושר של שנה, מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש אוגוסט 2009, השתכנעתי מטענתו של התובע, אשר גובתה בעדותה של המעסיקה לשעבר, כי הובטח לו כי יקבל עבור עבודה במשרה מלאה אצל הגב' שינזון שכר של 9,000 ₪ ברוטו. יחד עם זאת אני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי בשים לב כי בשנה זו היה אמור התובע לסיים את שנה ד' ללימודיו בשנקר, ספק אם היה מצליח לעבוד עבודה במשרה מלאה. על כן אני קובעת כי יש לפסוק לתובע הפסד שכר לתקופה זאת לפי 80% מהשכר שהוסכם.

לאור האמור יש לפסוק לתובע עבור התקופה של 12 חודשים, לפי משכורת של 9,000 ₪, סכום זה משוערך עומד על הסך של  10,266 ₪, ולאחר מס סך של 9,443 ₪,  את הסך של 111,316 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 115,546 ₪. 80% מסכום זה עומד על הסך של 92,437 ₪.

בהתייחס לתקופה מאוגוסט 2009 ועד פברואר 2011, בה עבד התובע בחברת וידאו סוניק, אני דוחה את תביעת התובע לקבלת פיצוי. לעניין זה טען התובע בסיכומיו כי בחודש אוגוסט 2009 החל לעבוד כמנפישן בחברת וידאו סוניק בע"מ וזה מקום עבודה נחשב ועל כן הסכים לעבוד בשכר נמוך עד שייקלט בעבודה. מכאן שתחילת עבודתו של התובע במקום זה בשכר נמוך, שכר אשר עלה משמעותית מספר חודשים לאחר מכן, נבעה מרצונו של התובע לעבוד במקום זה. עוד אוסיף לעניין זה כי התובע היה כאמור בתחילת דרכו המקצועית ויש להניח כי היה מחליף מקומות עבודה, ואין הכרח כי היה נשאר באותו מקום עבודה או באותה המשכורת אשר הובטחו לו על ידי המעסיקה לשעבר. על כן אין לפסוק  לתובע הפסד שכר עבור תקופה זאת.

לסיכום – בגין התאונה השניה אני פוסקת לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר את הסך של 93,557 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד תאונה שניה

לעניין זה טען התובע כי בהתאם לעדותה של הגב' פנינה שגב התובע היה אמור לעלות בשכרו ואף להגיע לכפל השכר. על כן עותר התובע לפצותו על הפסד השתכרות לעתיד לפי 40% משכרו כיום.

במקרה הנדון ובהתאם לקביעתי לעיל יש לתובע נכות תפקודית בשיעור של 24%. אינני מקבלת את טענתו של התובע כי יש לפצותו לפי שכר גבוה יותר, שכן קביעתי לעניין הנכות התפקודית נעשתה תוך התחשבות בטיעונים שהועלו על ידי התובע לרבות בעניין יכולתו לשפר את שכרו בהתחשב בנכותו.

על כן ייעשה חישוב הפסד השכר לפי שכרו של התובע בחברת פרומו בה החל לעבוד בפברואר 2011, בשכר של 11,200 ₪ ברוטו, ולאחר מס שכר של 10,180 ₪. לפי 24% נכות ועד גיל 67. סך הכל סך של 602,638 ₪.

הפסד פנסיה לעתיד

התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות המעביד לפנסיה וזכויות סוציאליות שינבעו מן הפגיעה בכושר השתכרותו, מגיל 67 ועד סוף תוחלת חייו,  ומעריכה את גובה הפיצוי בסכום גלובלי של 60,000 ₪.

עזרת צד ג' תאונה ראשונה

לעניין זה טוען התובע כי יש לפצותו בגין עזרתה של בת זוגו לחיים אשר במשך חודש ימים ובממוצע 6 שעות ביום סעדה אותו. על כן יש לפצותו בגין רכיב זה לפי 40 ₪ למשך 6 שעות ביום, ובסך הכל בסך של 7,200 ₪. לעניין זה, ובשים לב למהות הפגיעה של התובע, ולמספר ימי המחלה שניתנו לו בגין התאונה (9 ימים, אשר כאמור לא הוכח כי התובע ניצל אותם) אינני סבורה כי יש לפסוק לתובע הוצאות בגין רכיב זה.

עזרת צד ג' – תאונה שניה

לטענת התובע בגין התאונה השניה עזבה חברתו את מקום עבודתה וסעדה אותו במשך 8 חודשים. על כן יש לפצותו לפי 40 ₪ לשעה למשך 8 חודשים, ולאחר מכן לארבעה חודשים נוספים לפי 4 שעות ליום. כמו כן עתר התובע לפיצוי בגין עזרה מתום תקופת אי הכושר ועד למועד הגשת סיכומיו וכן עתר לעזרה לעתיד.

בהתייחס לעזרת צד ג' התובע העיד את חברתו לחיים הגב' פלונית, אשר העידה בתצהירה לגבי העזרה אותה העניקה לתובע בתקופה לאחר התאונה וכן ציינה כי לאחר התאונה תרומתו של התובע לעבודות משק הבית היא זניחה וכי את רוב העבודות היא מבצעת בעצמה.  לגבי עזרת קרובי משפחה נשתרשה ההלכה לפיה:

"כבר נפסק לא אחת שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא חייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם" [ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ, (1997)].

לאחר שמיעת עדותו של התובע והגב' פלונית ובשים לב לנסיבות התאונה, אני מקבלת את טענתו של התובע כי בתקופת אי הכושר לאחר התאונה נזקק לעזרה בתפקודיו היומיומיים אותה קיבל מחברתו לחיים, זאת במידה שחרגה מהעזרה השגרתית המקובלת בין בני משפחה. באשר לעתיד, בהתחשב במהות הנכות ושיעורה וגילו של התובע, הנני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי גם בגין ראש נזק זה.

לאור כל האמור אני פוסקת לתובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד את הסך של 40,000 ₪.

תאונה שניה – הוצאות נסיעה והוצאות

עוד עתר התובע לפיצויו בגין הוצאות נסיעה מרובות אשר נגרמו לו בעקבות התאונה השניה, וכן לפיצוי בגין הוצאות רפואיות בהתאם לקבלות שהציג וכן בגין תרופות וטיפולים להם יזדקק בעתיד.

בנוסף טען התובע כי יש לפצותו בגין דוקטרינת הגברת סיכון שכן בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית משפט ד"ר רובינשטיין ייתכן ובעתיד יזדקק לניתוח נוסף, ניתוח אשר משמעו חופשת מחלה בת מספר שבועות, וכן הסיכון בסיבוכים שונים כתוצאה מהתאונה.

התובע לא הוכיח במקרה הנדון הצורך בהוצאות רפואיות בעתיד, וככל שידרשו טיפולים שגרתיים או ביקורות התובע זכאי לקבלם במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. על כן אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה. אשר להוצאות שהוציא בעבר, בהתחשב בנכותו, בטיפולים שקיבל ובתרופות שנטל, ובשים לב לקבלות שהציג התובע, יש לפסוק לו סכום גלובלי בגין הוצאות אלו בסך של 15,000 ₪.

בהתייחס לטענת התובע לפסיקת הוצאות בגין דוקטרינת הגברת הסיכון אציין כי לא מצאתי כי דוקטרינה זאת הוכרה במסגרת פסיקת פיצויים לפי חוק הפלת"ד. עוד אוסיף כי מעיון בעדותו של התובע עלה כי הוא אינו מתכוון לעשות ניתוח ברגל להוצאת הבורג (עמוד 44 לפרוטוקול).

כאב וסבל תאונה ראשונה

בשים לב לשיעור נכותו של התובע, 5%, ולכך שהמדובר בנכות שהיא אסטתית ולא תפקודית, אני פוסקת לתובע בגין כאב וסבל את הסך של 12,000 ₪.

כאב וסבל תאונה שניה

בגין כאב וסבל בהתאם לנכותו הרפואית של התובע, 28%, ו- 15 ימי אשפוז, יש לפסוק לתובע את הסך של 59,862 ₪.

ניכויים

לטענת הנתבעת בגין התאונה הראשונה יש לנכות לתובע מענק נכות חד פעמי בסך של 2,232 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על הסך של 2,588 ₪.

עוד טענה הנתבעת כי יש לנכות לתובע את הסכומים ששולמו עבור חוות דעת בתחומים עיניים, נוירולוגיה ונירו פסיכולוגיה, תחומים אשר המומחים קבעו כי לתובע לא נותרה נכות. דין טענה זאת להידחות. אינני מוצאת בנסיבות אלו ובשים לב לכך כי מינוי המומחים נעשה על בסיס חומר רפואי בתיק וכן על בסיס תלונותיו של התובע בתחומים אלו, כדי להצדיק חיובו של התובע בשכר המומחים.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים :

תאונה הראשונה

כאב וסבל                                  12,000 ₪

ניכויים                           2,588 ₪

סך הכל                         9,412 ₪


תאונה שניה

הפסד השתכרות לעבר  93,557 ₪

הפסד השתכרות לעתיד 602,638 ₪

הפסד פנסיה                 60,000 ₪

עזרת צד ג'                                40,000 ₪

5129371הוצאות ונסיעות                     15,000 ₪

54678313כאב וסבל                            59,862 ₪

סך הכל                         871,057 ₪

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 880,469 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15.34%.

ניתן היום, ‏י"ג חשון תשע"ה, ‏06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה


עינת רביד 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה


בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

רוצה להגיב למאמר?

כתובת הדוא ל שלך לא יפורסם. שדות חובה מסומנים *