הפחתת גובה פיצויים לנפגע בתאונת דרכים

תגובות 0 על ידי ב פסקי דין
23 במרץ 2014
פסק הדין ניתן ב-יום חמישי 05 פברואר 2009
בבית המשפט העליון
רע"א  10842/06
בפני:  כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש: פלוניהמשיבות: 1. הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר, אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 23.11.06 בע"א 4063/04, שניתן על-ידי כבוד השופט א' ש' שילה, ע' פוגלמן וה' גרסטל

תאריך הישיבה: א' בחשון התשס"ט        (30.10.08)

בשם המבקש: עו"ד נעמי אלסטר
בשם המשיבות: עו"ד מרים כפרי -קהן
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא ה' גרסטל וכבוד השופטים ע' פוגלמן וא' ש' שילה) שבו נתקבל ערעורן של המשיבות והופחת סכום הפיצוי שבו הן חויבו במסגרת תביעתו של המבקש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
2. המבקש היה מעורב בשנת 2001 בתאונת דרכים ועקב כך נפגע בחזהו. המבקש הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים כנגד המשיבות בבית משפט השלום ברחובות. בית משפט השלום מינה את פרופסור שמעון שפיצר (להלן: המומחה) כמומחה בתחום רפואת הריאות על-מנת שיקבע את שיעור נכותו של המבקש, אם בכלל, בעקבות התאונה. המומחה סבר כי שיעור נכותו של המבקש לאחר התאונה עומד על 40% נכות בתחום זה. עם זאת, לשיטתו, שיעור הנכות זהה לשיעור נכותו של המבקש לפני התרחשות התאונה – נכות שנבעה ממחלת אסטמה בחומרה בינונית – ומשום כך אין לייחס לתאונה כל נכות קבועה, אלא רק החמרה זמנית וחולפת במצבו הרפואי של המבקש. עמדתו של המומחה בעניין הנכות התבססה על ביטחונו בכך שטענתו של המבקש כי האסטמה חלפה כאשר היה בן שבע-עשרה אינה נכונה. בית משפט השלום לא קיבל את עמדתו זו של המומחה. בית המשפט סבר כי עדותו של המבקש אמינה וכי "התעוד הרפואי שהוצג, ובעיקר זה שלא הוצג, תומכים בגרסת התובע". בית המשפט הדגיש בעניין זה כי לא הובאה כל ראייה לגבי קיומה של המחלה לאחר שמלאו למבקש שבע-עשרה שנים. לאור זאת, סבר בית המשפט כי לא ניתן לסמוך על אותו חלק בחוות דעתו של המומחה שנסמך על העמדה כי עובר לתאונה סבל המבקש מנכות בשיעור של 40%. עם זאת, בית משפט השלום קבע כי ניתן לקבל את הקביעה לגבי דרגת הנכות הקיימת בחוות הדעת כיוון שזו אינה נובעת מן התשתית העובדתית השגויה שעליה סמך המומחה. לפיכך קבע בית משפט השלום כי נכותו של המבקש, הנובעת מן התאונה, עומדת על 40% וחייב את המשיבות, ביחד ולחוד, בסכום של 454,807 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
3. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורן של המשיבות. בית המשפט קבע כי עדותו של המומחה הייתה "מקצועית וקוהרנטית". עמדת המומחה – כך על פי בית המשפט המחוזי – נסמכה לא רק על אי אמונו בגרסת המשיב אלא גם על כך שלדבריו האפשרות להיעלמות המחלה קיימת בעיקר בגילאים 12-14, אך אם אין היא מפסיקה בגילאים אלו ההסתברות שהיא תחלוף לאחר מכן נמוכה ביותר. בית המשפט ציין כי אל מול דברי המומחה עמדה עדותו הבודדת של המשיב שגובתה בתיעוד רפואי חלקי ונלוותה אליה העובדה כי הרופא שטיפל בו היה ידיד המשפחה שעבד בבית החולים שבו עבדה אימו של המשיב. בנסיבות אלה סבר בית המשפט המחוזי כי היה על המבקש לזמן לעדות את אימו ואת הרופא שטיפל בו כדי להפריך את החשש שמא הוא טופל גם לאחר גיל שבע-עשרה בלא שנערך על כך תיעוד רפואי; משלא עשה כן, כך נקבע, הדבר נזקף לחובתו. בית המשפט המחוזי סיכם את עמדתו וקבע כי לאור הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום צריך היה לאמץ את חוות הדעת של המומחה ולקבוע כי נכותו של המבקש אינה נובעת מן התאונה. בית המשפט הדגיש בעניין זה כי המבקש לא עמד בנטל להראות שמחלת האסטמה חלפה בגיל שבע-עשרה. בהתאם לכך, הפחית בית המשפט המחוזי את סכום הפיצוי שבו חויבו המשיבות והותיר על כנו רק את הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל, שאותו העמיד בית המשפט על סכום של 16,000 ש"ח. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.
4. המבקש טוען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הוא "לא הרים את הנטל להוכיח שמחלת הקצרת שממנה סבל בילדותו אכן חלפה עם גיוסו לצה"ל" מנוגדת לכלל "המוציא מחברו עליו הראייה". לטענתו, הוא עמד בנטל הבאת הראיות לגבי סיום המחלה בגיל שבע-עשרה. לדבריו, הוצגו לבית המשפט מסמכים רפואיים בדבר טיפולים שעבר המשיב עד שנת 1991, ומסמכים אלה מעידים על כך שבעת הצורך הוא פנה לקבלת טיפול ולא נסמך על אימו הרופאה. היעדר התיעוד הרפואי משנת 1991 עד לשנת 2001 וכן התצהיר והעדות של המבקש, אשר בית משפט השלום ייחס להם מהימנות גבוהה, מהווים – כך לדעת המבקש – אינדיקציה חזקה לכך שמחלתו חלפה. לשיטתו, בנסיבות אלה הנטל להפריך את הגרסה הזו הוטל על המשיבות, ומשבחרו המשיבות שלא להעיד את הרופא שטיפל בו או את אמו הרי שלא עמדו בנטל ההוכחה. עוד טוען המבקש כי המומחה הסתמך בחוות דעתו ובעדותו על הנחות לא נכונות בדבר מבדקים שהמבקש עבר לכאורה עם גיוסו לצבא – בדיקות שלטענתו הוכח כי לא התקיימו. המבקש גם מתייחס לעמדת המומחה כי המועד להפוגה במחלה הוא בין גיל שתיים-עשרה לגיל ארבע-עשרה וטוען כי העובדה שחריפות מחלתו פחתה לאחר גיל ארבע-עשרה אך חלפה כליל רק בגיל שבע-עשרה, אינה עומדת בסתירה לעמדת המומחה.
5. המשיבות טוענות כי עמדתו של המומחה, אשר התבססה על ידע מקצועי רב, הייתה חד משמעית וקבעה כי נכותו של המשיב אינה נובעת מן התאונה אלא ממחלת אסטמה כרונית שממנה סובל המבקש עוד מילדותו. המשיבות טוענות כי התיעוד הרפואי החסר שהוצג על ידי המשיב בנוגע למחלתו עד גיל שבע-עשרה, מעלה כי הוא סבל ממחלת אסטמה בדרגת חומרה משמעותית. לשיטתן, המבקש לא עמד בנטל להראות כי המחלה חלפה עובר לגיוסו לצבא, והן מדגישות לעניין זה את התיעוד החסר ובפרט את היעדרם של מרשמים לתרופות שנטל לדבריו בתקופת המחלה. המשיבות סבורות כי היה על המבקש לכל הפחות להביא מסמך המראה כי חל שיפור במצבו, אך הוא לא הביא כל מסמך התומך בכך. המשיבות מדגישות כי המומחה החזיק בעמדה כי גם ללא המסמכים הרפואיים הצבאיים הוא עדיין היה סבור כי מחלת האסטמה לא חלפה, כיוון שהסיכוי שהיא תחלוף בגיל שבע-עשרה נמוך ביותר. בנסיבות אלה, סבורות המשיבות כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בפרט כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" של ההליך.
6. לאחר שבחנו את הטענות, שמענו את הצדדים ועיינו במסמכים, באנו למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המקרה שלפנינו מעלה בסופו של יום שאלה עובדתית בעיקרה – שנדונה כבר בשתי ערכאות. בניגוד לעמדת המבקש, בית המשפט המחוזי לא "יצר 'חזקה עובדתית' חדשה" הקובעת כי סביר להניח שקרובי משפחה של אדם העוסקים ברפואה סיפקו לו מרשמים ותרופות. בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות המקרה לגופן וקבע כי לאור העמדה החד-משמעית בחוות דעתו של המומחה לא עלה בידי המבקש להוכיח כי נכותו נובעת מן התאונה. אכן, קביעתו של בית המשפט המחוזי הופכת את ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום; ואכן, ברגיל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה המבררת. אולם, "ערכאת הערעור רשאית, במקרים מתאימים ותוך מתן משקל ראוי ליתרונותיה היחסיים של הערכאה המבררת, להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת מקום בו קיימת עילה להתערבות זו. מכל מקום, בחירתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת אינה מקימה, כשהיא לעצמה, עילה להעלאת הנושא לדיון ב'גלגול שלישי'" (רע"א 2994/08 חמראוי נ' עזבון המנוח בכר (לא פורסם, 16.9.2008)).
7. גם לגוף העניין נראה כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת בחומר הראייתי שהוצג. בית משפט השלום סבר כי חוות הדעת של המומחה הושתתה על נתונים עובדתיים שאינם נכונים ומשום כך ראה לנכון לקבל רק את החלק בחוות הדעת העוסק בקביעת גובה הנכות ולא את החלק שדן בקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה. אלא שבית משפט השלום לא נתן משקל מספיק לעמדתו המקצועית של המומחה, במנותק מהתיעוד הרפואי, כי הסבירות שמחלת אסטמה ברמת החומרה שהייתה למבקש תחלוף בגיל שבע-עשרה נמוכה ביותר; והסבירות שהמחלה תחלוף בגיל שבע-עשרה ותשוב כעשר שנים לאחר מכן בעקבות התאונה "שואפת לאפס". נראה כי לאור קביעות מקצועיות אלו, שאינן מבוססות על עובדות שגויות אלא על ידע מקצועי, אין עילה להתערב בעמדת בית המשפט המחוזי כי כדי להפריך את עמדת המומחה היה על המבקש להביא ראיות משמעותיות שיחזקו את עמדתו, אך הוא לא צלח במשימה.
8. גם מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין גובה הנזק מקובלת עלי. מרבית רכיבי הנזק התייתרו עם קבלת עמדתו של בית המשפט המחוזי לגבי מקור הנכות. אשר להפסד ההשתכרות לעבר, המבקש טוען כי הוא נובע מתקופת אי-כושר זמנית של שלושה חודשים לאחר התאונה שפגעה במאמציו למצוא עבודה לאחר פיטוריו (שלא היו קשורים, גם לדברי המבקש, לפגיעה בתאונה). לדבריו, עמדתו מעוגנת היטב בחוות דעתו של המומחה, אשר ממנה עולה כי התאונה עלולה לגרום להחמרה זמנית באסטמה למשך שלושה חודשים. אלא שהמבקש עצמו ציין כי לאחר התאונה, שהתרחשה בחודש יוני, הוא המשיך לעבוד במקום העבודה שלו עד לחודש ספטמבר. קשה ליישב את הטענה כי המבקש היה מצוי באי-כושר שמנע ממנו למצוא עבודה כאשר בו בזמן שהוא היה כשיר לעבוד במקום עבודתו. אלא שכל אלה אמרנו למעלה מן הצריך; כאמור, לא קמה במקרה זה עילה להתערב בפסק הדין במסגרת ה"גלגול השלישי" של ההליך.
 אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
המשנה-לנשיא
השופט א' רובינשטיין:
 אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
 אני מסכים.
ש ו פ ט
 הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
 ניתן היום, י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009).

רוצה להגיב למאמר?

כתובת הדוא ל שלך לא יפורסם. שדות חובה מסומנים *